ת"פ 23688-10-11

תקציר

הנאשם במקרה זה טען כי יש לפטור אותו מאחריות פלילית בשל מחלת נפש או אוטומטיזם. בית המשפט בחן טענה זו בקפידה, תוך התחשבות בחוות דעתם של מספר מומחים לבריאות הנפש. הקביעה האם נאשם הוא חולה נפש נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ובמקרה זה הגיע בית המשפט למסקנה כי הנאשם לא סבל ממחלת נפש כנדרש בחוק. לגופו של עניין, נמצא כי האבחנה של הנאשם הסובל מהפרעת שליטה בדחפים אינה מהווה מחלת נפש על פי החוק. בנוסף, בית המשפט מצא כי הנתבע אינו סובל מפיגור שכלי, כפי שנקבע על ידי ועדת אבחון, וחוות דעת המומחים שהגישה ההגנה סתרו מסקנה זו מבלי לבסס את טענותיהם. באשר לטענת האוטומטיזם, בחן בית המשפט האם הנתבע פעל במצב מודע או לא מודע והגיע למסקנה כי הנתבע פעל במודע. דבריהם של הנאשם והמתלונן הצביעו על מודעותו של הנאשם במהלך האירוע. בית המשפט קבע, אפוא, כי הסייגים לאוטומטיזם כמפורט בסעיף 34ז לחוק אינם חלים במקרה זה. השופט התייחס גם לטענת ההגנה בנוגע להתנהלות חוות הדעת המשלימה ומצא כי ההליכים בהם נקט הפסיכיאטר המחוזי היו ראויים. משכך, קבע בית המשפט כי הגנת אי השפיות לפי סעיף 34ח לחוק אינה חלה על הנאשם, והתיק יידון לגופו. ההחלטה נקבעה לתזכורת בנוכחות שני הצדדים ביום 4.9.2012 בשעה 10:00 בבוקר.