רע"א 4845/21

תקציר

פסק הדין מסתיים בדחיית בקשת המבקש ללא צורך בתגובה פורמלית. ההחלטה מדגישה את שיקול הדעת הרחב המוקנה לבתי המשפט הפרוצדורליים במקרים של סעד זמני, וערעורים מסוג זה נדונים בדרך כלל על ידי ערכאות ערעור רק במקרים חריגים. בית המשפט לא מצא נסיבות חריגות כאלה במקרה זה. צוין שיהוי משמעותי של המבקשת בהגשת תביעתה, שכן חששותיה היו צריכים להתעורר מיד לאחר פסק דין מכריע לפני למעלה מעשר שנים. יתר על כן, ניכר פער של חצי שנה בין פתיחת הליכי פינוי נגד החייב לבין הגשת הבקשה לסעד זמני על ידי המבקש, אשר תרם לדחייה, שכן שיהוי יכול להכביד על עניינו של המבקש. בית המשפט הוסיף והסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי לאחר שהכיר בחסמים המהותיים העומדים בפני תביעת המבקש, מה גם שפסקי דין קודמים כבר קבעו כי הבעלות בקרקע שייכת לרשות הפיתוח. גם בהתחשב במאזן הנוחות, האינטרס הציבורי בפינוי פולשים ממקרקעי ציבור נחשב משמעותי יותר מזיקתה של המבקשת לסביבת מגוריה. בנוסף, מפסק הדין עולה כי החזקה ארוכת שנים בקרקע על ידי פולש מובילה בדרך כלל לתביעות פיצויים כספיים ולא לעצירת הפינוי. בסופו של דבר, הבקשה והבקשה לסעד זמני נדחו, ולא נדרשו הוצאות בשל היעדר בקשות תגובה.