ע"א 2554/05

תקציר

פסק הדין דן בעקרונות השיפוי והביטוח במשפט הישראלי. הוא מתייחס בהרחבה לסעיפים רלוונטיים בחוק הישראלי הנוגעים לביטוח, ומצטט מספר מקרים קודמים. על פי עקרון השיפוי, על תגמולי הביטוח להחזיר את המבוטח למצב בו היה לפני התרחשות האירוע המבוטח. פסק הדין דן גם בביטוחי יתר ובביטוחי חסר, ומסביר את ההבדל בינם לבין כפל ביטוח. הוא מגדיר ביטוח כפול כסיכון אחד המבוטח במספר מבטחים בתקופות חופפות, ומציין כי הוא עלול לגרום לביטוח יתר. פסק הדין מתייחס גם לתניות "ביטוח אחר" המשמשות מבטחים לטיפול בתופעת כפל הביטוח, ומציין כי לפי סעיף 59(ג) לחוק, תניות אלה אינן תקפות. לאחר שהתווה את המסגרת הנורמטיבית, פונה פסק הדין למקרה הנדון. היא מסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי הנסיבות אינן מהוות ביטוח שכבתי, אלא ביטוח יתר כפול. פסק הדין גם מחזק את ממצאיו של בית משפט קמא בדבר קיומם של נזקים, וקובע כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים אלה של בית המשפט הפרוצדורלי. באשר לתביעה להשתתפות בנזקי סערה, נקבע בפסק הדין כי זו לא הועלתה כראוי וכי יש לדחות את ממצאיו של בית משפט קמא בעניין זה. לבסוף, פסק הדין מתייחס לערעור שכנגד בעניין הוצאות ההליך המשפטי. היא מוצאת כי שכר הטרחה שנפסק למשיב לוקה בחסר משמעותי ומגדילה אותו במשורה. פסק הדין דוחה את הערעור ומקבל את הערעור שכנגד, וקובע את שכר הטרחה בגין ההליכים בבית משפט קמא והדיון בפני ערכאת הערעור.