המנ"ב 3837-09-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת הרשם רון גולדשטיין בתיק המנ"ב 3837-09-25, בהתבסס על הנתונים בלבד: **כותרת ההחלטה:** בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך. **תמצית ההליך:** ההליך עוסק בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) מיום 7.8.2025, אשר דחה את עתירת המבקש, זאב קביאטקובסקי. עתירת המבקש עסקה בסכסוך ממושך עם המשיבה 2 (המרכז הישראלי לאפוטרופסות), המשמשת כאפוטרופוס על רכושו של אחיו. העתירה כללה סעדים הנוגעים לניהול נכסים משותפים ולביטול החלטות שיפוטיות. בית המשפט הגבוה לצדק דחה את העתירה בשל כריכת נושאים וסעדים שונים, ובשל היעדר סמכותו כערכאת ערעור על פסיקות של ערכאות אחרות. **הטענות לבקשת הארכת מועד:** המבקש טען לקיומם של "טעמים מיוחדים" להארכת המועד, וביניהם: 1. **אי המצאה כנדרש:** פסק הדין לא נמסר למבקש בדואר רשום, והוא נודע לו רק לאחר קבלת הודעות טלפוניות. את פסק הדין ראה לראשונה רק ביום 17.8.2025. 2. **נסיבות רפואיות:** המבקש שהה בטיפולים רפואיים בחו"ל טרם מתן פסק הדין וסובל מתופעות לוואי המקשות על תפקודו. 3. **תום לב ואי פגיעה במשיבים:** לטענתו, פעל בתום לב וללא דיחוי מרגע שנודע לו על פסק הדין. האיחור הקצר לא יגרום נזק למשיבים, בעוד דחיית הבקשה תפגע בזכות הגישה שלו לערכאות. **טענות המשיבים 3-2 (המתנגדים):** המשיבים התנגדו לבקשה, וטענו כדלקמן: 1. **היעדר "טעם מיוחד":** המבקש לא הציג טעם מיוחד המצדיק את האיחור. 2. **תחילת מניין הימים:** מניין הימים להגשת הבקשה לדיון נוסף מתחיל מיום מתן פסק הדין, ולא מיום המצאתו. תקופת הפגרה אינה עוצרת את המניין. 3. **מודעות המבקש:** המבקש היה בישראל בעת מתן פסק הדין, קיבל הודעות, ואף עיין בפסק הדין ב-17.8.2025 (חמישה ימים לפני תום המועד). 4. **סתירה בטענות המבקש:** טענת המבקש כי הבקשה הייתה מוכנה ב-21.8.2025 אך נדחתה עקב "אילוצים" מחזקת את עמדתם כי אין הצדקה לאיחור. 5. **סיכויי ההליך:** לטענתם, דין הבקשה לדיון נוסף להידחות גם לגופו. **ניתוח משפטי והשופט:** 1. **המסגרת הנורמטיבית:** הרשם דן בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף. תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, קובעת כי המועד להגשה הוא עד 15 יום מיום מתן פסק הדין. 2. **נקודת המוצא לחישוב המועד:** הרשם קבע כי מניין הימים להגשת בקשה לדיון נוסף נמנה **ממועד מתן פסק הדין, ולא ממועד המצאתו**. קביעה זו נשענת על הפסיקה (כפי שמצוין בהחלטה – בש"פ 5320/17 בנטו נ' מדינת ישראל). מכאן, שלא ניתן לתת משקל של ממש לטענת המבקש כי עיין בפסק הדין רק ב-17.8.2025, או לטענותיו בנוגע לאופן המצאת פסק הדין. 3. **מועד ההגשה בפועל לעומת המועד הקבוע:** פסק הדין ניתן ב-7.8.2025. המועד האחרון להגשת בקשה לדיון נוסף היה, אפוא, 24.8.2025. הבקשה הוגשה ב-2.9.2025, באיחור של 9 ימים. 4. **בחינת "טעמים מיוחדים":** הרשם בחן את טענות המבקש לגבי הנסיבות הרפואיות. הוא מצא כי טענות אלו **לא נתמכו באסמכתאות מספקות**. האסמכתה היחידה שהוצגה (קביעת תור לטיפול רפואי בארה"ב) לא הייתה מספיקה, ומכל מקום, לא הסבירה מדוע לא הוגשה בקשה להארכת מועד (אף אם לקונית) בתוך המועד הקבוע. 5. **הגישה המצמצמת לבקשות הארכת מועד לדיון נוסף:** הרשם הדגיש כי נדרשת גישה "קפדנית ומצמצמת" לבקשות מסוג זה. בקשתו של המבקש לא הצביעה, לשיטתו, על "טעם מיוחד" המצדיק מתן הארכה. 6. **סיכויי ההליך (Ad Extra):** הרשם אף העיר, כאמירה אגבית (Ad Extra), כי נוכח המבחנים הנוקשים הנדרשים להגשת בקשה לדיון נוסף, סיכוייו הלכאוריים של ההליך אינם גבוהים. זוהי התייחסות לכך שהבקשה המקורית לדיון נוסף עצמה אינה ככל הנראה בעלת סיכויים גבוהים, מה שגם מחזק את הגישה המצמצמת לבקשת הארכת המועד. **קביעה סופית:** הבקשה להארכת מועד נדחתה. לאור הגישה המחמירה והיעדר הצדקה מספקת, לא נמצא מקום להאריך את המועד. בהתחשב בנסיבות, לא נפסקו הוצאות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **החשיבות הדיונית של מועד ההגשה:** ההחלטה מדגישה את החשיבות הרבה של עמידה במועדים קבועים בדין, במיוחד בהליכים המתקדמים כגון בקשה לדיון נוסף. * **הפרדה בין המצאה לתחילת מניין הימים:** העיקרון לפיו מועד הדיון הנוסף נמנה מיום מתן פסק הדין ולא מיום המצאתו הוא עיקרון יסוד בדיון האזרחי, והרשם מיישם אותו באופן מחייב. * **נטל ההוכחה על מבקש ההארכה:** הנטל להוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" מוטל על המבקש, והוא נטל כבד, הדורש לעיתים קרובות תמיכה באסמכתאות. * **הצורך ב"טעם מיוחד" אמיתי:** ההחלטה מדגימה כיצד טענות כלליות, לרבות טענות רפואיות, אם אינן מגובות כראוי ואינן מסבירות באופן מלא את האיחור, לא יזכו להארכת מועד. * **הקפדנות בבחינת בקשות לדיון נוסף:** ההחלטה משקפת את הגישה המצמצמת של בתי המשפט העליון כלפי בקשות לדיון נוסף, אשר נבחנות תחת מבחנים מחמירים, ובפרט כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשתן. בסופו של דבר, ההחלטה מחזקת את הצורך במעקב קפדני אחר מועדים דיוניים, ומדגישה כי ככלל, בית המשפט אינו נוטה להאריך מועדים להגשת בקשות לדיון נוסף, אלא במקרים חריגים ומוצדקים היטב.