רע"ב 1233/13

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשתו של אסיר שביקש להיעזר בשירותיו של רופא שיניים פרטי לביצוע הליך סתימת שיניים באמצעות שרף מרוכב (סתימה "לבנה"), במקום הטיפול שהציע שירות בתי הסוהר, שהתכוון לבצע את ההליך באמצעות סתימות אמלגם. האסיר טען כי אופי ואיכות הטיפול המוצע על ידי הכלא נחותים, ולכן פוגע בזכותו לבחור את איכות ואופי הטיפול הרפואי בו. בית המשפט לא מצא שחר בטענה זו, וקיבל את תשובת שירות בתי הסוהר כי סתימות האמלגם היו באיכות מספקת ואף עשויות להיות טובות יותר מסתימות שרף מרוכבות. פסק הדין מדגיש כי זכויות האסירים הן יחסיות וכפופות למגבלות הטבועות במאסר, במיוחד בכל הנוגע למימוש חירויות מסוימות. הזכות לבחור רופא מטפל ספציפי אינה מוחלטת ותלויה בלגיטימיות של האינטרסים המעורבים. מאחר שטיפול השיניים במקרה זה אינו דחוף או מציל חיים, ושירות בתי הסוהר מעניק טיפול חלופי סביר והולם, קבע בית המשפט כי יש לדחות את בקשת האסיר. כמו כן, פסק הדין בוחן את ההשלכות של אישור הבקשה על מקרים עתידיים ואת חשיבות השמירה על שוויון בין אסירים. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת שירות בתי הסוהר שלא להיענות לבקשת האסיר הייתה מוצדקת ולפיכך דחה את הבקשה.