רע"א 8164/18

תקציר

בית המשפט נתן רשות לערער על תיק בוררות, והדגיש כי היתרים כאלה ניתנים רק לעתים רחוקות, אלא אם כן קיימת שאלה משפטית עקרונית או סיכון לעיוות דין. התיק עסק בפסילת בורר לאחר שביקש ייעוץ משפטי מעורך דין המייצג את אחד הצדדים בבוררות. למרות שהדבר לא היה רלוונטי ישירות למקרה, האינטראקציה היוותה הפרה של חוסר משוא פנים. בית המשפט נדרש למספר שאלות: האם פעולותיו של הבורר מצדיקות בדרך כלל פסילה, האם ניתן לוותר על יחסים קודמים בין בוררים לצדדים בהסכמה, ואם המבקשים העלו חששות תקפים לאור התייעצות הבורר עם באי כוחם. בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי מעשיו של הבורר אינם מוצדקים, למרות כל הסכמה מוקדמת המצביעה על סובלנות כלפי קשרים אישיים עם עורך דין. היא הדגישה את שמירת אמון הציבור בהליכים שיפוטיים, וקבעה כי אמות מידה אובייקטיביות למשוא פנים חלות באופן שווה על שופטים ובוררים. משכך, הוצדק סילוקו של הבורר, ובכך הפך את החלטת בית המשפט המחוזי שדחה את הערעור. פסיקה זו מדגישה את החשיבות של הקפדה על סטנדרטים אתיים מחמירים כדי למנוע הטיה פוטנציאלית בבוררות, ללא קשר לשאלה אם הייעוץ המשפטי היה בנושא שאינו קשור.