בש"פ 9322/99

תקציר

במקרה זה, הואשמה המערערת בביצוע מעשים מיניים בעמיתה לעבודה וביקשה גישה לתיקי משרד הביטחון ובית הספר, בטענה שהם נחוצים לצורך הערכת מצבה הנפשי. בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר שדחתה בקשה זו. בית המשפט הדגיש כי תכלית זכותו של הנאשם לעיין בחומר חקירה לפי חוק סדר הדין הפלילי היא להבטיח משפט הוגן על ידי מתן אפשרות להגנה להיערך כראוי. "חומר חקירה" מוגדר באופן רחב, וכולל כל חומר הקשור במישרין או בעקיפין לאישומים אם נאסף על ידי המשטרה ונמצא בידי התביעה. בית המשפט ציין כי חומר שאינו ברשות התביעה בדרך כלל אינו "חומר חקירה", אלא אם כן נמנע ממנו בכוונה. היא הדגישה כי חיפושים אחר ראיות לא צריכים להפוך ל"מסעות דיג" ספקולטיביים ללא ביסוס עובדתי. לגבי חומרים שאינם ברשות המשטרה, על ההגנה לנקוט בהליך משפטי נפרד, תוך שימוש בסעיף 108 לזימון עדים. בית המשפט איזן בין זכותו של הנאשם לגישה חומרית לבין זכותם של עדים לפרטיות ולכבוד. במקרה זה, לתיקים המבוקשים לא הוכחה רלוונטיות או אינדיקציה להכללת החומר הדרוש להגנה, ולכן דחה את הערעור והציע להגנה לחפש את החומר בדרכים משפטיות אחרות במידת הצורך.