ב"ל 1288/04

תקציר

התובעת, שהתגוררה באילת עם שני ילדיה, עבדה כמטפלת בעיסוי. עם זאת, היא הפסיקה לעבוד וסגרה את העסק לאחר שפיתחה כאבים ביד ימין, ופתחה תיק במוסד לביטוח לאומי לקבלת קצבאות. חקירה נפתחה לאחר ששכן דיווח כי התובע עדיין עובד כמעסה. החוקרים ביקרו בביתה של התובעת והתקשרו אליה, תוך שהם מתחזים ללקוחות. התובעת טענה בתחילה כי אינה יכולה לבצע עיסויים עקב כאבים אך בהמשך הסכימה לבצע עיסוי לחוקר שביקר בביתה. היה לה גם חדר נפרד בביתה לעיסויים ונמצא מפרסם את שירותיה. במהלך המשפט הכחישה התובעת את הטענות וטענה כי הפסיקה לעבוד. עם זאת, בית המשפט מצא את טענותיה כבלתי אמינות והגיע למסקנה כי היא המשיכה לעבוד כמעסה מבלי להודיע על כך למוסד לביטוח לאומי, כנדרש בחוק. לפיכך, החליטה השופטת לדחות את תביעתה של התובעת לגמלאות, בקובעה כי הפרה את חובתה לפי סעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה. עוד צוין בפסק הדין כי זיכרונה של התובעת את האירועים אינו מהימן וכי עדותו של בנה מתחמקת. בנוסף, בית המשפט מצא כי לתובעת היה חלל עבודה נפרד בביתה והיא המשיכה לפרסם את שירותיה. על סמך ראיות אלה קבע השופט כי הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, הצליח להוכיח את הפרת חובתו של התובע ודחה את התביעה, מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.