ע"א 783/85

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך מסחרי מורכב בין בראונר, נתין זר ובעל עסק, לבין דיאמסלס, קרפ (עזבונו של אזרח זר שנפטר) וסולימאני, תושבי ישראל ורוכשי עסקיו של בראונר. שני האחרונים שימשו גם ערבים לעסקה. לאחר שלא התקיימו שורה של תשלומים שנקבעו בהסכם, תבע בראונר את הסכומים המגיעים לו. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את התביעה, אך נדחה על ידי בית המשפט העליון, שפסק לטובת בראונר. עם זאת, פסק דינו של בית המשפט העליון התנה את תשלום הסכום החייב בכך שבראונר ידאג להעברת זכויותיו בחברה לרוכשים ולקבלת האישורים הנדרשים. הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה על אופן העברת הזכויות הללו, מה שהוביל להתדיינות משפטית נוספת. על בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הוטל לקבוע את הדרך קדימה, אך חרג מסמכותו בכך שנתן תשובות לשאלות שמעבר לתחומו. בערעור קבע בית המשפט העליון כי תשובת בית המשפט המחוזי בדבר עיתוי התשלום היא במסגרת זכויותיו, אך תיקן חלק מממצאיו. יש לציין כי היא הבהירה כי חובת התשלום של הרוכשים אינה מותנית בכך שהערב יקבל אישור מהמפקח על המטבעות, תנאי שחל רק על הערב. עוד ציין בית המשפט כי יש להבטיח את העברת הזכויות לרוכשים ולא "למי מהם", והסביר את ההיגיון מאחורי אי תשלומי הריבית של פסק הדין. פסק הדין הדגיש את חוסר יכולתו של בית המשפט להתערב בתנאי החוזה והבהיר את התחייבויות הצדדים. בראונר חויב להמציא את האישורים הנדרשים להבטחת העברת הזכויות, ואילו על הרוכשים לשלם את הסכום החייב, בניכוי ריבית, עם הצגת תעודות אלה.