פש"ר 21312-08-14

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת החייב להיות מוכרז פושט רגל בשל חוסר תום לב מצד החייב. ההחלטה מבוססת על שיקול דעתו של בית המשפט כמפורט בסעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל, המאפשר לבית המשפט לדחות בקשות שהוגשו בחוסר תום לב לשימוש לרעה בהליכי פשיטת רגל. במקרה זה, חובות החייב נובעים בעיקר מחובות מזונות כלפי גרושתו והמוסד לביטוח לאומי, המהווים רוב משמעותי מהחובות המוצהרים והמאושרים. בית המשפט בוחן את תום ליבו של החייב הן לפני הגשת הבקשה להכרזה על פשיטת רגל והן לאחריה, תוך התחשבות בין היתר בנסיבות היווצרות החובות, במאמצים שנעשו לפירעונם ובכושר הפירעון הנוכחי של החייב. יש לציין כי בית המשפט מדגיש את אופיים הייחודי של חובות מזונות ואת חשיבותם החברתית, במיוחד כאשר מדובר במזונות ילדים קטינים. בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, בית המשפט מוצא כי החייב לא הצדיק במידה מספקת את הפסקת עבודתו המוחלטת מאז שנת 2004, במיוחד בהתחשב בגילו הצעיר באותה עת ובהיעדר כל ניסיון למצוא תעסוקה הולמת. כמו כן, החייב לא עשה כל מאמץ להפחית את סכום המזונות באמצעות בית המשפט לענייני משפחה. בהתחשב בשיעור הגבוה של חובות המזונות ובנסיבות המיוחדות, בית המשפט שוקל את האינטרסים של הנושה, שהוא בעל מוגבלות וילדים קטינים למזונות, לטובת דחיית בקשת החייב לפשיטת רגל. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים והיא סופית, תוך הדגשת השלכות מעשיו של החייב והצורך בהחמרת הצעדים בתרחיש זה.