על"ע 4779/90

תקציר

בערעורים בהם היה מעורב עו"ד מאיר שפצירר, דן בית המשפט בשלושה מקרים, שכל אחד מהם משקף התנהגות אתית בלתי הולמת לפי חוק לשכת עורכי הדין וכללי האתיקה. שפטסירר הורשע תחילה בעבירות שונות, בהן הוצאת שיקים חשופים והצהרות כוזבות, מה שהוביל להשעיה ראשונית של ארבע שנים. הפרות מאוחרות יותר כללו ייצוג לא אתי בתיק מעצר ומניפולציה בעסקאות רכוש, שהובילו להשעיות וקנסות נוספים. למרות ערעורים הן של הוועדה המחוזית והן של שפטסירר, שביקשו להחמיר או להפחית את העונשים בהתאמה, בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין אישר במידה רבה את פסקי הדין הקיימים, עם שינויים קלים. עם זאת, הדפוס העקבי של הפרות אתיות, יחד עם הרשעות קודמות בגין מחדלים דומים, הניעו את הוועדה המחוזית לטעון בהצלחה להדחתו לצמיתות של שפטסירר מלשכת עורכי הדין. בית המשפט הדגיש את הצורך לשמור על אמון הציבור במקצוע עריכת הדין, וקבע כי התנהלותו של שפטריר ערערה אמון זה. פסק הדין הדגיש כי חומרת העונשים צריכה לשקף הן את תדירותן והן את אופיין של עבירות כדי להרתיע אחרים במקצוע. מצוקותיו הכלכליות של שפטסירר צוינו, אך לא היה בהן די כדי להקל בעונשו, נוכח ההכרח הכללי של שמירה על סטנדרטים מקצועיים. בעקבות זאת הורו על הרחקתו לצמיתות, ושמו והחלטתו היו אמורים להתפרסם בפומבי, מה שחידד את חשיבות השקיפות בתחום המשפטי.