עב"ל 20028/98

תקציר

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קבע כי המשיב, חייל משוחרר, זכאי למענק עבודה נדרש לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי. המוסד, שדחה את תביעת המשיב למענק, ערער על החלטה זו. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם המשיב עבד את ששת החודשים הנדרשים כדי להיות זכאי למענק. בית הדין פירט את העובדות שאינן שנויות במחלוקת, תוך פירוט עברו התעסוקתי של המשיב לאחר שחרורו משירות חובה. המחלוקת המרכזית הייתה פרשנות המונח "חודש" בסעיף 174(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, ופירש את החוק כך שכל עבודה בחודש מסוים נחשבת לחודש עבודה. בית המשפט הסתמך על פסיקות קודמות ועל כוונת המחוקק העומדת מאחורי החוק. המוסד טען כי יש לפרש את המונח "חודש" באופן שונה לתקופות זכאות לעומת תקופות עבודה וכי פרשנותו של המשיב אינה סבירה. עם זאת, חוק הביטוח הלאומי אינו מגדיר "חודש" בהקשר זה. בית משפט זה קבע בעבר כי יש להבין את המונח "חודש" בסעיף 174(ב)(2) כמכסה הנהוגה של ימי עבודה בענף העבודה. מאחר שהמשיב עבד רק 19 מתוך 30 ימי העבודה הרגילים בחודש דצמבר 1995, הוא לא מילא אחר דרישת ששת החודשים. יתר על כן, הידיעון עליו הסתמך המשיב לתביעתו לא הונפק על ידי המוסד ומשכך לא הקנה זכות שאינה קבועה בחוק. לפיכך, הערעור נדחה, ובית המשפט מורה למוסד לשלם למשיב את מענק העבודה הנדרש.