רע"א 8604/14

תקציר

ניתוח משפטי של פסיקת רשות הערעור של מבקשי ערעור וחובת הערבות לפי סעיף 353א לחוק החברות מבוא מקרה זה מדגיש את שיקול הדעת השיפוטי והעקרונות המסדירים את הטלת ערבויות (אגרות חוב) בליטיגציה תאגידית, בפרט מכוח סעיף 353א לחוק החברות (התשנ"ט-1999). הסוגיה המרכזית נוגעת לשאלה האם בית המשפט קמא הפעיל נכון את שיקול דעתו כאשר דרש מהמבקשים, החולקים על תוקף סכום הערבות, להפקיד ערובה בסך 150,000 ₪ עד להכרעה בתביעתם. סקירת הערעור מתמקדת בעקרונות המשפטיים המסדירים צווי ערבות, בתפקידו של שיקול הדעת השיפוטי וברלוונטיות של הנסיבות הכלכליות וההתנהלות של המבקשים. עקרונות משפטיים וחידושים משפטיים א. חזקת כלל ערבות חובה (סעיף 353א) החוק מניח כי החובה להעמיד ערבות היא הנורמה, כאשר החריג הוא הפטורים, כפי שהובהר על ידי בית המשפט העליון בע"א 3943/14 טוגו – הלבשה והנעלה בע"מ נ' ריבר לייט נ' ל.פ. חזקה זו מטילה על המבקש את הנטל להוכיח מדוע אין להטיל ערבות, ובכך מדגישה עמדה מגוננת כלפי זכויות ההחזר הפוטנציאליות של הצד שכנגד. ב. שיקול דעת שיפוטי בצווי ערבות בתי המשפט קבעו כי ההחלטה להורות על ערבות וסכומה מופקדים בידי בית המשפט קמא. שיקול הדעת כרוך בשקלול גורמים כגון לגופה של התביעה, מצבו הכלכלי של המבקש וחששות לגבי אי החזר פוטנציאלי. סקירת הערעור מוגבלת אפוא לבחינה האם בית המשפט קמא שקל כראוי גורמים אלה והאם החלטתו הייתה בגבולות שיקול הדעת המותרים. ג. התחשבות ביכולות ובהתנהלות פיננסית בהחלת סעיף 353א, בתי המשפט רשאים לשקול את יציבותו הפיננסית והתנהלותו של המבקש. מקרה זה שב ומאשר כי בית המשפט יכול להעריך האם טענות המבקש לגבי יציבות פיננסית מבוססות והאם חוסר יציבות פיננסית מתמשכת או התנהלות (כגון צבירת חובות כבדים או מצגים מטעים) מצדיקים את דרישת הערבות. ד. תפקידו של הטיעון על אחריות לחוסר יציבות פיננסית המבקשים טענו כי מצבם הכלכלי הרעוע נגרם על ידי התנהלות המשיבים, מה שמרמז על כך ששלילת הערבות תעניש אותם שלא בצדק. דחיית טיעונים כאלה, כפי שניתן לראות במקרה זה, מדגישה כי בתי המשפט אינם מתמרצים סיבתיות חיצונית לכאורה אם היא מדגישה את הפגיעות הכלכלית של המבקש עצמו, במיוחד כאשר הבקשה חסרה ראיות קונקרטיות. חידושים משפטיים והיבטים ראויים לציון - המקרה מאחד את הדוקטרינה לפיה הטלת ערבות לפי סעיף 353א היא אמצעי זהירות שמטרתו להגן על העלויות הפוטנציאליות של המשיב, כאשר בתי המשפט מפעילים שיקול דעת לאזן בין גישה לצדק לבין הסיכון של אי החזר. - ההחלטה מדגישה כי טיעונים החולקים על יכולתו של המבקש לשלם או טוענים לסיבתיות חיצונית אינם מספיקים בדרך כלל לבדם כדי לבטל הפעלת שיקול דעת שקולה היטב אלא אם כן נתמכים בראיות מהותיות. - התיק מבהיר כי חוסר היציבות הכלכלית האפשרית של המבקש, גם אם נגרם על ידי המשיבים, אינה פוטרת אותם אוטומטית מערבות, במיוחד כאשר טענותיהם לגבי יציבות כלכלית אינן מבוססות. - הוא מדגיש כי בתי משפט עשויים לפרש טיעונים בדבר סיבתיות חיצונית כהכרה או קבלה של פגיעויות פיננסיות, ובכך להצדיק צווי ערבות. מסקנה מקרה זה מדגים את העקרונות המשפטיים העומדים בבסיס שיקול דעתו של בית המשפט בהטלת ערבויות לפי סעיף 353א לחוק החברות. הוא שב ומאשר את החזקה בעד הטלת ערבות, קובע כי יש להפעיל את שיקול דעתו של בית המשפט בהתחשב במכלול הנסיבות - ובפרט לגופה של התביעה, מצבו הכלכלי של המבקש והתנהלותו - ומבהיר כי טענות בדבר סיבתיות חיצונית בהעדר ראיות ממשיות אינן שוללות את שיקולי הסיכון המצדיקים ערובה. בכך מחזק פסק הדין את גישת ההגנה המוטמעת בחוק ומדגיש את חשיבותן של ראיות אמפיריות ושיקול דעת מאוזן ביישום צווי ערבות.