ע"א 16429-01-22

תקציר

לאחר בחינת הטענות, החליט בית המשפט לדחות את הערעור על יסוד מספר נקודות מרכזיות. ראשית, חוק התקשורת דורש הסכמה מפורשת מראש של הנמענים לפני משלוח דברי פרסומת באמצעים אלקטרוניים, דבר שנבחן על ידי בית משפט קמא. בית המשפט מצא כי הנתבע עמד בנטל ההוכחה, והוכיח ראיות הסכמה מספיקות שהתובע לא יכול היה להפריך. בנוסף, חריג בחוק החוזים התיר לעסקים לשלוח דברי פרסומת אם התקיימו תנאים מסוימים ללא הסכמה בכתב; תנאים אלה התקיימו לשיטתו של בית משפט קמא. בעוד שהפרסומות חסרו את תווית ה"פרסומת" הנדרשת על פי חוק, לא התעוררה מחלוקת בעניין זה. חשוב לציין כי בית המשפט מצא כי המערערת פעלה בחוסר תום לב בכל הנוגע להליך הסרת המנוי, שכן למרות שניתן לה אמצעי להסרת המנוי, היא בחרה בשיטה המסבכת את הליך ההסרה. ההחלטה התיישרה עם תקדימים שבהם חוסר תום לב השפיע על פסיקת פיצויים, במיוחד במקרים הקשורים לספאם. יש לציין כי פעולה בחוסר תום לב הצדיקה שלילת פיצויים למרות הפרה חוקית. בית משפט קמא, לאחר שקבע חוסר תום לב, לא ראה טעם לפסוק פיצוי כספי. בנוסף, תביעות לפי חוק הגנת הצרכן נדחו על בסיס הנמקה עקבית במקרים דומים. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי הערעור לוקה בחסר, מה שהוביל לדחייתו. המערערת חויבה בהוצאות המשפט של המשיב בסך 7,000 ₪, כאשר סכום זה ינוכה מהערבות הקיימת.