עע"מ 4496/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע שדחה עתירה לשחרור אזרח אריתריאה ממעצר. מדובר באדם שנכנס לישראל באופן בלתי חוקי ונעצר בגין אירוע אלימות. בעקבות ביטול אשרתו וצו גירוש, הוא הושם במעצר. המערער טען כי מעצרו היה בלתי חוקי ובלתי מידתי, ואילו המשיב (המדינה) טען כי קיימות ראיות מספיקות למעורבותו באירוע האלים וכי שחרורו יהווה סכנה לשלום הציבור. הערעור, שנדון בפני השופט א' רובינשטיין, השופט ט' א' ארבל והשופט נ' סולברג, התמקד בחוקתיות כליאתם של שוהים בלתי חוקיים שאינם ניתנים לגירוש ובתחולתו של סעיף 13ו(ב)(2) לחוק הכניסה לישראל. בית המשפט הדגיש כי טיעונים חוקתיים יש לבחון במונחים כלליים יותר ולא בהקשר של מקרים פרטניים. עוד צוין כי בעקבות ביטול סעיף 30א לחוק למניעת הסתננות, יש לבחון מעתה את עניינם של אזרחים זרים המוחזקים במשמורת לפי חוק זה על פי חוק הכניסה לישראל. השופטים קבעו כי יש להביא את עניינו של המערער בפני בית הדין לביקורת משמורת וכי על בית הדין, יחד עם בית המשפט לעניינים מנהליים, להכריע בעניין. הם הדגישו את הצורך בכדאיות במקרים אלה ואת שקילת חלופות המשמורת, תוך הכרה באינטרס הציבורי בהגנה על שלום הציבור. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי הנושא צריך להיות מטופל על ידי הרשויות ובתי המשפט הרלוונטיים, והדגיש כי תוצאה בינארית של שחרור או גירוש אינה ראויה. תחת זאת, יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך התמקדות במידתיות ובהערכה מקיפה של מכלול הנסיבות. השופטים הגיעו למסקנה כי מוקדם מדי לקבוע את חוקתיות המעצר בהיעדר אפשרות ריאלית לגירוש וכי מנגנון הביקורת הקיים על ידי בית הדין לביקורת המשמורת ובית המשפט לעניינים מנהליים הוא דרך הפעולה הראויה.