סע"ש 51291-06-13

תקציר

התובע, נהג משאית סמיטריילר, עבד עבור שני נתבעים ברציפות, תחילה עבור הנתבע 1 מיולי עד דצמבר 2010, ולאחר מכן עבור הנתבע 2 מינואר 2011 עד ינואר 2013 כאשר פוטר. התובע תבע את הנתבעים בגין הפרשי שכר שונים, פיצויי פיטורים ועוגמת נפש שנגרמו לו כתוצאה מהעסקתו ופיטוריו כתוצאה מכך. המחלוקת העיקרית הייתה לגבי אופיו של רכיב שכר שנקרא "פרמיה לתחבורה". התובעת טענה כי אין להחליף את "גמול השעות הנוספות", שכן הדבר לא הוסכם ולא עמד בדרישות החוק להחלפה. הנתבעים טענו כי מדובר בגמול שעות נוספות. בית המשפט הסכים עם התובעת וקבע כי הפרמיה לא שולמה באופן עקבי או הוגן ואינה עומדת בדרישות להיחשב כגמול שעות נוספות. בית המשפט קבע כי שכר הברוטו הרגיל של התובע עומד על 10,720 ₪ ופסק לטובתו במספר סעיפים. הנתבעים חויבו לשלם לתובע 14,027 ₪ כהפרש בפיצויי פיטורים, 36,580 ₪ כגמול שעות נוספות, 4,228 ₪ כהפרשי שכר, 2,000 ₪ כגמול הלנה (ניכוי במקור, ריבית והפרשי הצמדה), 56 ₪ כהפרש דמי הבראה, 5,531 ₪ כהפרש הודעה מוקדמת, 2,506 ₪ כפדיון חופשה. ו-10,679 ש"ח כדמי השתתפות בהפרשות המעסיק. כמו כן פסק בית המשפט לתובע הוצאות משפט בסך 10,000 ₪. בנוסף, נצטוו הנתבעים לשחרר את כל הכספים שנצברו על שמו של התובע במנורה מבטחים בתוך 30 יום ולמסור לו את המסמכים הדרושים. תביעת התובע כנגד הנתבע 3 נדחתה, ובית המשפט לא פסק הוצאות למי מהצדדים. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.