עת"מ 31396-01-15

תקציר

עניינו של פסק הדין הנדון בעתירה שהגיש העותר לבית המשפט המחוזי בירושלים, שהוגדרה כ"עתירה מינהלית". העתירה נסובה סביב שתי סוגיות עיקריות. הראשונה נוגעת להשגותיו ולעררותיו של העותר בעניין הארנונה שהוטלה עליו על ידי המועצה האזורית שומרון לשנים 2011-2014, וכן לאי חוקיות הארנונה לפני שנים אלה. הסוגיה השנייה נוגעת לבקשות למידע לפי חוק חופש המידע. העותר, המייצג את עצמו, הגיש לצד העתירה בקשות רבות. אין זה ההליך הראשון שיוזמת העותרת בעניינים אלה. קודם לכן נדחו שתיים מעתירותיו: האחת מחוסר סמכות, והשנייה הסתיימה בפסק דין חלקי שדחה את הטענות נגד חלק מהמשיבים מחוסר סמכות של בית המשפט לעניינים מנהליים. פסק הדין החלקי גם הורה לעותרת להגיש כתב עתירה מתוקן המופנה רק נגד המשיב 4, בעניין הבקשות לפי חוק חופש המידע. אלא שהעותר הגיש עתירה חדשה (השלישית) לבית המשפט המחוזי בירושלים, שסווגה כעתירה מנהלית. השופט קבע כי יש לדחות את ההליך משני נימוקים. ראשית, ההליך, כפי שנוסח על ידי העותר, אינו קיים בחוק. העותר הגיש אותה לבית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור, אך הגדיר אותה כעתירה מינהלית. מאחר שבית המשפט לעניינים מנהליים קבע בעבר כי הוא נעדר סמכות שיפוט על חלק מהמשיבים, הכינוי אינו ראוי. שנית, גם אם ההליך היה מוגדר נכון, עדיין לא הייתה לבית הדין סמכות לדון בו, שכן הוא מקיף סוגיות שונות שיש להעלותן בבתי המשפט השונים. חלק מהעניינים מצויים בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים של ערכאה ראשונה, ואחרים צריכים להידון בבית המשפט לעניינים מקומיים של בית הדין לערעורים, וככאלה לא ניתן לשלבם להליך אחד. בנוסף, טענות העותר אינן ברורות באשר לשאלה האם הן מכוונות נגד החלטות של בתי המשפט של ערכאה ראשונה, המהוות תנאי מוקדם לערעור לבית הדין לערעורים. השופט הדגיש כי חלק מהנושאים צריכים להיות מופנים לשופטים שונים, מה שמסבך עוד יותר את ההליך. בסופו של דבר נדחתה העתירה, ושוב הומלץ לעותר לפנות לייעוץ משפטי. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ולא ניתן צו מאחר שלא ביקשו את עמדות המשיבים.