עפ"ג 9706-03-14

תקציר

המדינה ערערה על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, אשר נמנע מלהטיל על המשיב 15 חודשי מאסר על תנאי בעקבות הרשעתו בשורה של עבירות של פריצה וכניסה, גניבה והונאה בכרטיסי חיוב. המשיב, בעל עבר של התמכרות לסמים והרשעות פליליות, עבר תהליך שיקום ארוך ומוצלח, הכולל טיפול בקהילה טיפולית ומעקב מבחן, שהחל זמן קצר לאחר מעצרו בגין העבירות הנוכחיות. שירות המבחן המליץ שלא להטיל מאסר כדי לאפשר את המשך תהליך השיקום. בית משפט קמא, שהתרשם מנחישותו והתקדמותו של המשיב, חרג מהנחיות הענישה הרגילות והאריך את המאסר על תנאי הקיים, תוך הטלת צו שירות לתועלת הציבור וצו מבחן, כדי להימנע מהחזרת המשיב לכלא. בעוד המדינה טענה לעונש מאסר ארוך יותר, בית המשפט לערעורים הסכים עם החלטת בית משפט קמא, תוך הכרה בנסיבותיו החריגות של המשיב ובצורך לאזן בין אינטרסים עונשיים ושיקומיים. מאחר שתיקון 113 לחוק העונשין לא חל, התמקד בית המשפט בשיקומו המוצלח של המשיב ובהיעדר טעות מהותית בהחלטת בית משפט קמא. ערכאת הערעור הדגישה את שיקול הדעת שמקנה סעיף 85(א) לחוק העונשין במקרים חריגים כמו זה של המשיב, ואת הצורך בהפעלה חסכנית וזהירה של סמכות זו. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך שהוא מחזק את פסק דינו של בית משפט קמא.