רע"פ 3928/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס לבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט הצבאי לערעורים. הבקשה הוגשה על ידי מבקש שהורשע במספר עבירות לפי חוק העונשין ופקודת התעבורה. עבירות אלה, המסווגות לשני אירועים עיקריים, כללו שוד בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר, ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, סיכון חיים בנתיב תחבורה ושימוש בלתי מורשה ברכב. בית המשפט הצבאי המחוזי קבע בגזר דינו טווח ענישה לכל אירוע ולאחר מכן הטיל עונש כולל, בהתחשב בסדרת המעשים ובנסיבות הסובבות את המבקש ובני משפחתו. בית המשפט גזר על המבקש 11 שנות מאסר, שלוש שנות פסילה מהוצאת רישיון נהיגה ומאסר על תנאי. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט הצבאי לערעורים, בטענה להקלה בעונשו בנימוק שיש לראות באירועים אירוע בודד וכי נסיבות מקלות לא נשקלו כראוי. בית המשפט לערעורים דחה את טענתו הראשונה של המבקש, אך הסכים כי יש לתת משקל רב יותר לפוטנציאל השיקום. כתוצאה מכך, היא הפחיתה את העונש ל-10 שנות מאסר. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בטענה כי נימוקי הערכאות הנמוכות יותר אינם עולים בקנה אחד עם הוראות סעיף 40ד לחוק העונשין וכי לא נתנו משקל מספיק לשיקול השיקום. עם זאת, שופט בית המשפט העליון קבע כי תיקון 113, הכולל את סעיף 40ד, אינו חל על בתי המשפט הצבאיים וכי ממילא הוא לא נחקק בעת מתן פסק הדין של בית המשפט הצבאי המחוזי. זאת ועוד, השופט קבע כי נימוקי בית המשפט לעונש מפורטים דיים וכי טענות המבקש בדבר המשקל שניתן לשיקום מתאימות יותר לערעור לגופו של עניין ולא לבקשת רשות ערעור. השופט הגיע למסקנה כי הבקשה לא העלתה שאלות משפטיות כלשהן המצדיקות מתן רשות ערעור ולכן דחה את הבקשה ללא צורך בתגובה, והותיר את עונש 10 שנות המאסר כפסק הדין הסופי.