רע"א 9232-06-25

תקציר

בבית המשפט העליון רע"א 9232-06-25 **ניתוח משפטי מקיף** **מבוא** ההחלטה הנדונה ניתנה על ידי כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיאה א' שוורץ). בקשת רשות הערעור נסובה על החלטת בית המשפט המחוזי למחוק בקשה לסילוק תביעה על הסף, תוך הוראה להגיש בקשה חדשה. **רקע עובדתי** הרקע לבקשת רשות הערעור הוא תביעה לפיצויים בגין לשון הרע. התביעה הוגשה על ידי המבקשים (מס' 21-2) נגד המשיבים. התביעה עוסקת בידיעה עיתונאית שפורסמה באתר "מחלקה ראשונה", אשר עסקה בתביעה קודמת שהגישו המבקשים נגד המשיבים. לטענת המבקשים בתביעה הראשונה, המשיבים מכרו את זכויותיהם בפרויקט נדל"ן לצדדים שלישיים, ללא ידיעתם. במסגרת תביעת לשון הרע, הגישו המבקשים (שהם התובעים בתביעת לשון הרע, ככל הנראה, אם כי ההחלטה אינה מבהירה זאת באופן חד משמעי, אך ניתן להבין זאת מההקשר של "סילוק תביעת לשון הרע על הסף") בקשה לסילוק תביעת לשון הרע על הסף. טענותיהם העיקריות, כפי שפורטו בקצרה, היו: 1. היעדר עילה נגדם. 2. תביעת השתקה. 3. שימוש לרעה בהליך המשפטי. 4. חוסר מעורבותם בפרסום. 5. לחילופין, מדובר בפרסום מותר לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. **החלטת בית המשפט המחוזי** בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מושא הבקשה, קבע בקצרה כי אינו סבור שמדובר בתביעת השתקה. עם זאת, כדי להכריע בבקשת הסילוק, סבר בית המשפט כי יש צורך לברר תחילה מספר טענות שהועלו בבקשה, המערבות עובדה ומשפט. לפיכך, הורה על מחיקת הבקשה המקורית והורו למבקשים להגיש בקשה חדשה, אשר תתמקד בטענות האמורות. **החלטת בית המשפט העליון** כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ דחתה את בקשת רשות הערעור מבלי לדון בה לגופה. הנימוק העיקרי לדחייה הוא כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה החלטה סופית. בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת הבקשה המקורית והצורך בהגשת בקשה חדשה, ולכן, הדיון בבקשת הסילוק טרם הושלם. **ההלכה המשפטית והחידוש** ההלכה המשפטית המרכזית העולה מהחלטה זו, והמתבססת על סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, היא כי **לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה שאינה סופית, גם אם היא דוחה בקשה אחרת (כמו בקשה לסילוק על הסף) ומורה על המשך הדיון, או דורשת הגשה מחדש של בקשה.** * **אי-דיון בבקשת רשות ערעור על החלטה ביניים:** בית המשפט העליון שומר על כלל מקובל לפיו אין זה ראוי להתערב בהחלטות ביניים של הערכאות הדיוניות. התערבות כזו עלולה לעכב את ההליך השיפוטי, להכביד על הצדדים, ולשבש את סדר הדין. * **הגנה על שלב הדיון בערכאה הדיונית:** הוראת סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט קובעת במפורש כי "לא תוגש בקשת רשות לערער על החלטה של בית משפט במעמד צד אחד, אלא לאחר שניתנה לבעלי הדין האחרים האפשרות להגיב עליה, ולאחר שבית המשפט הורה על המשך הדיון; על החלטה כאמור, של בית משפט דיון, לא תוגש בקשת רשות לערער אלא בהסכמת בעלי הדין או ברשות בית המשפט העליון". גם אם הניסוח אינו מתייחס ישירות למקרה של דחיית בקשה והוראה להגשה מחדש, העיקרון של אי-התערבות בהחלטות ביניים תקף. * **יתירות טענות:** כבוד השופטת מציגה שיקול נוסף לדחיית הבקשה, והוא אפשרות שהטענות של המבקשים יהפכו ליתירות בהמשך הדרך. אם בית המשפט המחוזי יעתּר לבקשת הסילוק על הסף מטעמים אחרים, לא יהיה עוד צורך לדון בטענות שהועלו בבקשת רשות הערעור הנוכחית. הדבר מתיישב עם עקרונות היעילות והחיסכון המשפטי. * **שמירת זכויות:** חשוב לציין כי בית המשפט העליון לא דן בטענות לגופן, אך הדגיש כי "ככל שיסברו המבקשים כי הדבר עדיין נחוץ – יהיו רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה הסופית, תוך שמלוא טענותיהם שמורות להם, לרבות השגותיהם על ההחלטה מושא הבקשה שלפניי." משמעות הדבר היא שהזכות להעלות את הטענות הללו נשמרת למבקשים, אך יש להמתין להחלטה סופית של בית המשפט המחוזי. **מבחינת חידוש משפטי,** ההחלטה אינה מציגה חידוש משפטי מהותי, אלא מיישמת הלכה קיימת ומושרשת היטב בדין הישראלי הנוגעת לסדרי דין ולערעורים על החלטות ביניים. היא מדגישה את הפרקטיקה השיפוטית ואת הדרך הנכונה לנהל הליכים משפטיים, תוך שמירה על יעילות ועל עקרונות סדר הדין. **סיכום** בקשת רשות הערעור נדחתה על הסף, מבלי לדון בטענות המהותיות לגופן, בשל העובדה שההחלטה עליה נסבה אינה סופית. בית המשפט העליון הפנה את המבקשים להמתין להחלטה סופית של בית המשפט המחוזי, שבה יוכלו להעלות את מלוא טענותיהם, במידה ויידרש. ההחלטה משקפת את העיקרון כי יש לאפשר לערכאה הדיונית למצות את הדיון בפניה לפני פנייה לערכאת הערעור.