בש"פ 2278/08

תקציר

בפסק דין שדן בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לקיים את פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, ביקש המערער, שהואשם בשורה של עבירות תעבורה לרבות נהיגה בשכרות ונהיגה ללא רישיון תקף, שחרור לתוכנית שיקום כחלופת מעצר. למרות עברו העשיר בעבירות תנועה, בית המשפט לתעבורה הורה תחילה על בדיקה של שירות המבחן ושקל את הגמילה כחלופת מעצר ישימה. על אף שמוסד הגמילה מלכישוע קיבל את המערערת, אופיו עורר חששות בשל הקצבת המתקן ליציאות ללא פיקוח, והטיל ספק ביעילותו במיתון הסכנה של המערערת לשלום הציבור. בסופו של דבר, הדגיש בית המשפט המחוזי את הסיכון המשמעותי של המערער, שיסודו בהתמכרותו ובעבירות חוזרות ונשנות, והוביל לקביעה כי הגמילה בשלב המעצר אינה מתאימה אלא במקרים חריגים, קטגוריה שהמערער לא עמד בה. עם זאת, בערעור בחנה הרשות העליונה את נסיבותיו של המערער, לרבות התמכרותו הקשה והמוטיבציה הכנה שלו לשינוי, וקבעה כי הגמילה אכן יכולה למתן את איומיו. בית המשפט החליט לשחרר את המערער למוסד השיקום בתנאי מעצר מגבילים, המצדיקים פיקוח הדוק הן מצד מוסד הגמילה והן מצד שירות המבחן, תוך מתן הוראות מפורשות למעקב צמוד ודיווח מיידי על כל התנהגות בלתי הולמת בחזרה לבית המשפט לתעבורה. החלטה זו משקפת איזון בין הכרה בפוטנציאל השיקום של המערער לבין הבטחת שלום הציבור, תוך הפגנת גמישותה של מערכת המשפט בהתאמת אמצעי המעצר המונע כאשר הדבר מתחייב מנסיבות אישיות ייחודיות ונכונות אמיתית לרפורמה.