ת"א 68098-01-17

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב מחלוקת בנוגע לדמי תיווך במקרקעין הנובעים ממכירת קניון. התובעים, מתווכי נדל"ן, טענו כי הם זכאים לקבל דמי תיווך מהנתבעים, מוכרי הקניון, בגין חלקם בקידום המכירה. עם זאת, בית המשפט פסק נגד התובעים, וקבע כי הם לא עמדו בדרישות חוק מתווכי מקרקעין. באופן ספציפי, החוק מחייב מתווכי נדל"ן לקבל הזמנה בכתב מלקוחותיהם לבצע פעולות תיווך, כולל פרטים ספציפיים כגון דמי תיווך. במקרה דנן, לא התקיים הסכם כתוב כזה בין התובעים לבין הנתבעים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי לא הייתה הסכמה חוזית מחייבת בין הצדדים, בעל פה או אחרת, בדבר תשלום דמי תיווך. התובעים לא סיפקו ראיות מספיקות להסכמה כלשהי על מונחים מהותיים כגון זהות המתווכים, המוכר, שיעור דמי התיווך ופרטים קריטיים אחרים. התנהלות הנתבעים לא העידה על הסכמה, ולא ניתן לפרש את שתיקתם ככזו, במיוחד כשמדובר בסכומי כסף משמעותיים. בנוסף, בית המשפט מצא כי פעולות התובעים לא עמדו באמות המידה לתגמול הולם על פי דיני העשייה. בעוד שהתובעים מילאו לכאורה תפקיד אפקטיבי בקידום העסקה, הם כבר התקשרו בהסכם תיווך עם הרוכש וקיבלו ממנו פיצוי. יתר על כן, התובעים פעלו באופן שקידם את האינטרסים של הקונה על חשבון האינטרסים של המוכרים, אשר שללו את תביעתם לשכר הולם מהמוכרים. לסיכום, השופט פסק לטובת הנתבעים, דחה את תביעת התובעים לדמי תיווך והורה להם לכסות את הוצאות הנתבעים בסך של 160,000 ₪.