בע"מ 6282/04

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשת רשות ערעור על פסק דין בענייני רכוש ומזונות לאחר גירושין. פסק הדין המקורי, שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, התווה את תשלומי המזונות שישלם המבקש (הבעל הגרוש) עבור ארבעת ילדיו והתייחס לקביעות כספיות שונות הנוגעות להתרת הנישואין. על פסק דין זה ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר הביא לערעור נגדי של המשיב (האישה הגרושה). פסק דינו של בית המשפט המחוזי אישר את החלטת בית המשפט לענייני משפחה ברוב הסעיפים. כעת מבקש המבקש רשות להמשיך ולערער על החלטה זו בשלושה תחומים מרכזיים בפני בית המשפט העליון. ראשית, המבקש חולק על חישוב חלקם של ילדיו בהוצאות הבית לצורך קביעת מזונות, וטוען כי החלק המחולק מופרז ואינו עולה בקנה אחד עם הדין העברי. שנית, הוא חולק על הדרישה להשתתף בהוצאות החריגות של ילדיו, ובפרט על הסרת תקרה חודשית על תשלומים אלה. לבסוף, טוענת המבקשת כנגד קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר המועד לאיזון המשאבים הכספיים, שנקבע ליום סיום הגירושין ולא למועד הפירוד המוקדם יותר. התשובה לבקשת רשות ערעור זו מדגישה את אופיין הספציפי של המחלוקות ומדגישה כי פסקי הדין של הערכאות הנמוכות התבססו על בחינה מפורטת של הנסיבות. פסק הדין דוחה את בקשת המבקש, ומדגיש כי הסוגיות אינן בעלות משמעות משפטית כללית אלא כרוכות בעובדות. שיעור ההשתתפות הכלכלית שהורה בית הדין עליו נראה סביר וקביעת המועד לאיזון המשאבים מוצדקת, נוכח השיהוי של המבקשת בסיום הגירושין. משכך, בקשת רשות הערעור נדחית, ומותירה את פסקי הדין של הערכאות הנמוכות על כנן.