ע"א 12119-02-18

תקציר

השופטת, גאולה לוין, לא מצאה עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא בעניין נשוא הערעור. הקביעות העובדתיות של בית המשפט היו מנומקות ומעוגנות בראיות, והשופט לא זיהה טעויות כלשהן שיצדיקו התערבות בערעור. לגופו של עניין, בית המשפט הגיע למסקנה כי המערער היה מודע לסכסוכים סביב המקרקעין אותם עיבד והמשיך לעשות זאת למרות הסיכונים. זאת ועוד, בית המשפט חילק את האחריות לנזקים שנגרמו במהלך אירוע ביום 27.3.2007, באופן שווה בין המערערת לבין המשיב. החלטה זו התבססה על מודעותו של המערער לסיכונים האפשריים והחלטתו להתעלם מהם. השופט קיבל גם את הערעור בעניין היקף הפיצוי בגין עוגמת נפש, וקבע כי המערערת לא ביקשה את מימוש האופציה ולא העמידה תשלום במזומן כנטען. גם טענות המשיב בדבר היקף הנזק נדחו, שכן השופט קיבל את תחולתה של דוקטרינת "השתק שיפוטי". דוקטרינה זו מונעת מבעל דין להעלות טענות עובדתיות סותרות בהליכים שונים. המשיב טען בעבר קביעות עובדתיות בתיק אחר שסתרו את טענותיו הנוכחיות, והשופט קבע כי המשיב אינו יכול כעת לתבוע סכום נזק אחר. בנוסף, השופטת לא מצאה יריבות חוזית בין המערערת לבין המשיב, שכן המשיב לא היה חתום על מסמכים רלוונטיים כלשהם ולא הוסמך לפעול בשם המערערת. גם התביעה נגד המשיב, שלא הייתה חוזית, נעדרת שחר משום שכתב התביעה לא ייחס למשיב כל התנהגות פסולה. לפיכך הציעה השופטת כי הערעור נגד המשיב יתקבל באופן חלקי, וכתוצאה מכך יוגדל למשיב פיצוי בסך 175,500 ₪. עוד המליצה השופטת לפסוק למערער הוצאות בסך 15,000 ₪ מהמשיב, שעה שבין המערער למשיב לא הוטל צו להוצאות. פסק הדין הוסכם על כבוד השופטים ס' דברת וא' ואגו.