ת"א 2288/06

תקציר

המבקשים ביקשו להתגונן מפני תביעה לתשלום ארנונה - סוג של ארנונה - בטענה שנפלה טעות בסיווג השימוש בנכס. עם זאת, הם לא הגישו כל התנגדות למנהל הארנונה כנדרש בחוק. המבקשים טענו כי שילמו חלק מההיטלים הנתבעים בחודש דצמבר 2007, אך טענה זו נדחתה מאחר שהתשלומים כבר נוכו מהחוב הנקוב בכתב התביעה. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם יש לאפשר למבקש להעלות הגנה על טענות שניתן היה להציג בפני מנהל הארנונה. בית המשפט הגיע למסקנה כי תביעת המבקש אינה נופלת בגדר אף אחת מהנסיבות החריגות המצדיקות את שמיעת התיק למרות אי קיום הליך ההתנגדות שנקבע. ראשית, טענת המבקש לא הייתה מסוג "איני מחזיק", וזו הטענה היחידה שלבית המשפט שיקול דעת רחב להתיר מחוץ להליך ההתנגדות. שנית, המבקש לא טען כי עניינו נוגע לעניין בעל חשיבות ציבורית מיוחדת, אלא העלה טענות עובדתיות גרידא בדבר מצבו של הנכס. לבסוף, המבקש לא טען לחוסר מודעות להליך ההתנגדות המנהלית, ולפיכך לא הוכיח עיוות דין. בקשתם של המבקשים להתגונן נדחתה, והם חויבו לשלם את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין.