ע"א 641/83

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון, בתגובה לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, סובב סביב מתנה של זכויות בדירה שלא נרשמה רשמית בטאבו. הדירה המדוברת הייתה בבעלות אב ואשתו המנוחה, ולאחר מותה עברו זכויותיה לאב ולשני בניהם. בתוך המשפחה התגלעו סכסוכים שהובילו להסכם פשרה לפיו האב ובנו האחד העבירו במתנה את חלקם בדירה לבן השני, המשיב. המתנה תועדה בתצהירים בכתב שהוחלפו בין הצדדים. בהמשך, האב והבן שהעניקו במתנה את מניותיהם ניסו לחזור בהם מהמתנה, מה שהוביל את המשיב לבקש צו בית משפט שיאכוף את המתנה ויעביר את הזכויות בדירה על שמו. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, תוך הכרה בתוקפה של המתנה, והביא להגשת ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, בהסכמתו עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, קבע כי החלפת הודעות בכתב בצורת תצהירים מפורטים מהווה מתנה תקפה לפי חוק המתנה. בית המשפט דחה את טענות המערערת כי חוק המקרקעין מחייב מסמך כתוב מסוג אחר וכי המתנה כפופה לתנאים מסוימים. הודגש כי הזכות בדירה, בהיותה זכות חוזית מחייבת, ניתנת להעברה מיידית במתנה, והעדר הרישום בטאבו לא שלל אותה. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענה כי המשיב ויתר על המתנה בשל טענות סותרות בתצהירים שהוגשו. המשיב היה זכאי אפוא לכך שהזכויות בדירה יועברו על שמו, והערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות המשיב.