עת"מ 35408-09-22

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותו של סעיף 64(א) לחוק התעופה, שאינו מחייב כלי טיס ישנים לשאת תעודת רעש. העותרים טענו כי יש לפרש מחדש את החוק בשל שינויים במציאות, קרי המשך הפעלת מטוסים ישנים הגורמים לזיהום רעש. עם זאת, פסק הדין מדגיש את הקושי לקבל טענה כזו, שכן אין עדות לשינוי דרמטי במציאות, ובעיית הרעש קיימת כבר עשרות שנים ללא התפתחויות משמעותיות. בית המשפט מכיר בפרשנותה של המשיבה לחוק התעופה, הקובעת כי לא ניתן לאסור על כלי טיס ללא תעודת רעש לפעול אם לא נקבעו לו כללי רעש. המשיב, בהיותה הרשות המוסמכת, מוכרת במקצועיותה ובמומחיותה, והחלטתה שלא לשנות את הפרשנות המקובלת נמצאה סבירה. פסק הדין מדגיש את ההשפעה הפוטנציאלית על בעלי המטוסים ואת ההסתמכות על חוקי התעופה הקיימים, ומדגיש את הצורך בזהירות בשינוי סדרי העולם באמצעות ביקורת שיפוטית. בית המשפט מציע כי הפתרון עשוי להיות טמון בארגוני תעופה בינלאומיים או באמצעות תקינה מקומית, תיקוני חוק או צעדים מעשיים כגון העתקת פעילות תעופה. בסופו של דבר, העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לשלם הוצאות משפט למשיבים.