רע"פ 9008/01

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור של חברה ושני מנהליה שהורשעו בעבירות לפי סעיף 117 לחוק מס ערך מוסף, בגין הגשת חשבוניות מס כוזבות לניכוי מס תשומות. בית משפט השלום הרשיע אותם, אך בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעורם, וביטל את ההרשעה בעבירה לפי סעיף 117(ב) תוך שהוא מאשר את ההרשעה לפי סעיף 117(א)(3). המדינה ערערה לבית המשפט העליון, והמשיבים בחרו לייצג את עצמם לאחר שהחברה נכנסה להליכי פירוק. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה, החזיר את ההרשעה לפי סעיף 117(ב) ואישר את הרשעתו של בית המשפט המחוזי לפי סעיף 117(א)(3), תוך השבת הקנסות שהטיל בית משפט השלום. העובדות לא היו שנויות במחלוקת: המשיבים רכשו חשבוניות מס כוזבות ליצירת הוצאות, תוך ניכוי מע"מ מתשלומי החברה. בעוד שהמשיבים טענו כי לא הייתה להם סיבה לחשוד כי החשבוניות מזויפות ולכן לא הייתה להם כוונה להתחמק מתשלומי מס, בית המשפט חלק על כך. בית המשפט קבע כי שימוש בחשבוניות כוזבות לניכוי תשומות מהווה כוונה להתחמק ממס, בין אם המשיבים ידעו שהמנפיקים לא שילמו את המע"מ. בית המשפט הבחין בין חובת הוצאת חשבוניות לבין הזכות לנכות מס תשומות, והדגיש כי רכישת חשבוניות מדומות לניכוי מס תשומות אינה חוקית. אם נעשה במתכוון, הוא מהווה עבירה לפי סעיף 117(ב). טענת המשיבים כי קבלת עמדת המדינה תייתר את סעיף 117(א)(3) נדחתה, שכן בית המשפט הסביר כי מסירת מידע שגוי עשויה לנבוע מטעות או רשלנות, ואילו סעיף 117(ב) מדבר על העלמת מס מכוונת. במקרה דנן, השימוש המכוון שעשו המשיבים בחשבוניות כוזבות הוכיח את כוונתם להתחמק מתשלום מס. לפיכך אישר בית המשפט העליון את ההרשעות בעבירות לפי סעיפים 117(ב) ו-117(א)(3) ואת הקנסות שהטיל בית משפט השלום.