עמ"ש 42469-09-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בעניין משמורת על ילד קטין בין שני הורים גרושים המצויים בסכסוך מר ומזיק. השיקול העיקרי של בית המשפט, כאמור בפסק הדין, הוא טובת הקטין, המונחית על ידי חוות דעת מומחה בעניין. המלצות המומחים מיושמות בדרך כלל, אלא אם כן יש סיבות משמעותיות לסטות מהן. במקרה דנן, אימץ בית משפט קמא את ממצאי חוות דעת המומחה, אך לא את המסקנות בדבר חלוקת זמני השהות של הקטין עם כל אחד מההורים. עם זאת, ערכאת הערעור סברה כי יש לפעול על פי ההמלצות, שכן הן היו לטובת הקטין ונועדו למתן את ההשפעות המזיקות של הסכסוך ההורי. בית המשפט קבע כי הזמן המושקע עם כל הורה צריך להיות שווה לחלוטין, בתקווה שהדבר יפחית את עוצמת המלחמה בין ההורים ובכך ייטיב עם הילד. עוד הודגש בפסק הדין כי על ההורים לשתף פעולה ולהכיר זה בזכויותיו ההוריות של זה למען הילד, והזהיר מפני נזק פוטנציאלי בלתי הפיך אם לא יחדלו לאלתר מהסכסוך ביניהם. בנוסף, בית המשפט החליט כי יש ליישם את תוספת הלינות בהדרגה על פני תקופה של חודשיים כדי למזער כל השפעה שלילית אפשרית על הילד. פסק הדין התקבל פה אחד בקרב השופטים, שגם הם החליטו שלא לפסוק הוצאות לאף אחד מהצדדים והורו על החזרת פיקדונות הערבות.