פר"ק 5788/09

תקציר

פסק דין זה עוסק בסוגיה משפטית מורכבת הנוגעת לזכויות בכספים המופקדים בנאמנות על ידי עורך דין המייצג מוכר בעסקת מקרקעין. הרוכשת, חברה, לא השלימה את הרכישה וחויבה לפצות את המוכר. עם זאת, החברה הייתה בהליכי פירוק, מה שהוסיף נדבך של מורכבות לתיק. שאלת המפתח הייתה האם יש להחזיר את הכספים שהופקדו בנאמנות לקרן הפירוק או שהם שייכים בצדק למוכר. בהסכם המקורי נקבע כי הרוכש שילם למוכר 200,000 ₪ כמקדמה, אשר תוחזק בנאמנות על ידי עורך הדין כדי להבטיח את תשלום המסים שהמוכר חייב. עוד נקבע בהסכם כי הכספים יועברו למוכר עם מסירת תעודות מסוימות. כאשר הופר הסכם הרכישה, ביקש המוכר לחלט את הפיקדון שהוחזק בנאמנות, מה שהוביל לשורה של הליכים משפטיים. בית המשפט העליון קבע בעבר כי הסכם המכר בטל, אך הרוכש עדיין חויב לשלם את הפיקדון בסך 200 אלף שקל. זה הותיר את השאלה מי זכאי לכספים המוחזקים בנאמנות - המוכר או קרן הפירוק. המפרק טען כי הכספים מוחזקים בנאמנות על ידי עורך הדין של שני הצדדים ולכן יש להעבירם לקופת הפירוק. מנגד, טענה המוכרת כי הכספים הם שלה, שכן הם מוחזקים על ידי עורך הדין מטעמה והיא עמדה בתנאים המפורטים בהסכם לשחרורם. השופטת שרה דברת פסקה לטובת המוכרת, וקבעה כי הכספים שייכים למוכרת ויש להעבירם אליה. בית המשפט הכיר ביחסי עורך דין-לקוח והכיר בכך שעורך הדין משמש כנאמן של המוכר. מאחר שהמוכרת מילאה את התחייבויותיה על פי ההסכם, הכספים היו שלה בצדק, למרות מצב הפירוק של החברה. בנוסף, פסק בית המשפט למוכר 7,500 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין. פסק דין מקיף זה שקל בקפידה את העובדות וההוראות המורכבות של המקרה, ובסופו של דבר הכריע לטובת זכותו של המוכר לכספים שהופקדו בנאמנות.