תא"ק 46709-09-20

תקציר

בית המשפט מצא כי טענת התובע כנגד הנתבע מס' 2 הייתה מוצדקת, ואילו הנתבע מס' 2 לא הביא כל ראיה להגנתו. התובעת והנתבעת מס' 2 חתמו על הסכם שכירות, ומנהלה של התובעת אישר את יתרת החוב. הנתבע מס' 2 לא הביא כל ראיה לתשלומים שלא נלקחו בחשבון בחישוב החוב, וטענתו בדבר שחרור מחובותיו כערב לא נתמכת. עוד מצא בית המשפט כי הנתבע מס' 2 לא פינה את המושכר, וטענותיו לקיזוז לא נתמכו בראיות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי ראיות התובעת בנוגע לציוד שנמכר מהמקום היו אמינות, בעוד שטענותיה של הנתבעת מס' 2 בדבר שווי הציוד היו ספקולטיביות ולא נתמכות. בית המשפט תיקן את החוב המחושב לאחר ששקל את הראיות שהוצגו ופסק לתובע סך של 1,133,197 ₪. לאחר ניכוי התמורה ממכירת הציוד, נקבע כי הסכום שחבה הנתבעת מס' 2 הוא 940,118 ₪. בנוסף, הורה בית המשפט לנתבעת מס' 2 לכסות את הוצאות התובע, לרבות החזר אגרת בית המשפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 151,500 ₪. סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים בתוך 15 יום, אחרת הם היו כרוכים בחיובים נוספים. ההחלטה התקבלה בהעדר שני הצדדים ביום 11.9.2023.