ע"א 18433-01-18

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת בין שתי חברות, מנורה איזו אהרון בע"מ (מנורה) ויישומי בקרה (י.ב.) בע"מ (יישומי בקרה), בנוגע להסכם תחזוקה למערכת הבקרה שהתקינה חברת Control Applications בפרויקט מנהרת שרונה בתל אביב. מנורה טענה כי בשנת 2012 הושג הסכם תחזוקה בין הצדדים, אותו התחייבה חברת קונטרול בקשות. חברת Control Applications הכחישה את קיומו של הסכם כזה, והתיק הגיע לבית המשפט. בית משפט קמא קבע, כי לא הייתה הסכמה בין הצדדים לגבי תקופת המזונות שלאחר תקופת הבדק. מנורה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור קבעה, כי אמנם הסכם התחזוקה לא נחתם בשנת 2012, אך בקשות בקרה הסכימו לו בשנת 2014, לפני תום תקופת הבדק. בית המשפט מצא כי לשון הסכם הבנייה משנת 2012 בין הצדדים לא הסדירה באופן חד משמעי את השאלה האם בקשות בקרה התחייבה לספק שירותי תחזוקה, ואין די בנספחי ההסכם, שהתייחסו להסכם התחזוקה, כדי לבסס את כריתת הסכם התחזוקה. בית המשפט שקל גם את נסיבות ביצוע הסכם הבנייה ומצא כי הן אינן מצביעות על קביעה של בקשות בקרה להתקשר בהסכם התחזוקה. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי חתימתה של חברת קונטרול על העמוד האחרון של הסכם התחזוקה ועל מכתב האישור משנת 2014 הוכיחה את הסכמתה למתן שירותי תחזוקה במסגרת ההסכם. לפיכך, קיבל בית המשפט לערעורים את ערעורה של מנורה, הפך את החלטת בית המשפט המחוזי והורה לחברת Control Applications לקיים את הסכמי הבנייה והאחזקה. כמו כן נדרשה חברת בקשות הבקרה לשלם את הוצאותיה המשפטיות של מנורה.