ו"ע 28149-09-20

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת הנוגעת למועד מתן החלטת השגה לפי סעיף 87(ד) לחוק, הקובע את סדרי הטיפול בהתנגדויות. המערערת טענה כי תשובת המשיב, המנהל, הגיעה לאחר התקופה הסטטוטורית בת שמונת החודשים, ועל כן יש לראות את ההתנגדות כמתקבלת. המשיב, לעומת זאת, טען כי ההחלטה ניתנה בתוך פרק הזמן המורחב, שכן הם ביקשו מהמערערת מסמכים נוספים לבחינת ההתנגדות ופרק הזמן מתארך ל-30 יום לאחר קבלת המסמך האחרון. השופט אביגדור דורות הקדים וקבע כי אין עילה לקבל את בקשת המערער, שכן בקשת המסמכים של המשיב הייתה סבירה והכרחית. השופט הדגיש כי הכוונה שעמדה מאחורי הוראת החקיקה של קביעת מסגרת זמן לא הופרה במקרה זה, ובקשת המשיב לקבלת מסמכים לא הייתה טקטיקת שיהוי מלאכותית אלא ניסיון לגיטימי לברר את העובדות. יתר על כן, השופט פירש את הסעיף הרלוונטי בחוק כך שהארכת 30 הימים מתחילה מרגע קבלת כל המסמכים המבוקשים, ולא כאשר המשיב מאשר את קבלתם – פרשנות סבירה המונעת אי שוויון ומורכבות בהליך השגת המס. לבסוף, דחתה השופטת את טענות המערערת בדבר עיתוי הליך ההשגה ואופן התקשורת בו נקט המשיב, וקבעה כי תקשורת הדוא"ל הייתה אמינה וכי ההתנגדות טופלה במסגרת הזמן המורחבת. משכך, הבקשה נדחתה, והחלטת ההתנגדות המקורית נותרה בעינה, ללא צו להוצאות, והשופט התווה את לוח הזמנים להגשת תצהירים ולמשפט סופי.