ת"א 22192-12-10

תקציר

התובעת, חברה בבעלות מסיקה, התכוונה להקים בית אבות על חלקת אדמה בגדרה. הפרויקט היה אמור להיות ממומן על ידי עמידר ותוכנית הבנייה אושרה על ידי הנתבעים, ועדת התכנון זמורה והמועצה המקומית גדרה. עם זאת, היתר הבנייה התעכב בשל חשש הנתבעים כי התובעת מתכוונת לבנות "אשכול דיור" במקום בית אבות. התובע טען כי העיכוב היה בלתי סביר וגרם נזק לפרויקט. הנתבעים סירבו להשיב את דמי הפיתוח לאחר שהיתר הבנייה נדחה. התובע תבע את הנתבעים לפיצויים. בית המשפט מצא כי הנתבעים לא התרשלו בתקופה שקדמה להחלטת ועדת הערר. עם זאת, הנתבעים היו אחראים לעיכוב היתר הבנייה לאחר החלטת ועדת הערר, וכן לסירוב להחזיר את דמי הפיתוח לאחר דחיית הבקשה. ועדת הערר הורתה לנתבעים להוציא את היתר הבנייה בתנאים מסוימים, אך הנתבעים עיכבו את ההליך. בית המשפט קבע כי המועצה המקומית גדרה אחראית גם לפעולות ועדת התכנון זמורה, שכן היא השפיעה על החלטות הוועדה. בית המשפט בחן את תביעות התובע לנזקים ומצא כי רובן אינן קשורות להשמטות הנתבעים. התובעת לא הייתה זכאית להוצאות ארגון, אובדן רכיב הצמדה, הוצאות בגין התייקרות עלויות בנייה או אובדן הכנסות מ-30 יחידות. עם זאת, בית המשפט פסק לתובע 902,500 ₪ בתוספת מע"מ בגין תשלומי ריבית מיותרים ואיחור במסירת הפרויקט לעמידר. הנתבעים היו אמורים לשלם סכום זה ביחד ולחוד, כאשר כל נתבע יישא במחצית החבות. בית המשפט לא פסק לתובע שכר טרחת משפט, אך הורה לנתבעים לשלם את ההפרש בין אגרות בית המשפט ששולמו בפועל על ידי התובע לבין אלה ששולמו בגין הסכום שנפסק.