ע"פ 2749/21

תקציר

לאחר עיון בערעור ובטיעונים שהובאו בפני בית המשפט, הוחלט לקבל את הערעור, תוך התמקדות בצורך בענישה מחמירה במקרים של עבירות מין חמורות. בית המשפט הדגיש כי בדרך כלל הוא נמנע מלשנות את חומרת העונשים אלא אם קיימת חריגה ברורה ממדיניות הענישה שנקבעה או טעות בשיקול הדעת הראשוני. מקרה זה הצדיק התערבות בשל חומרת העבירות שבוצעו. פסקי דין קודמים הדגישו באופן עקבי את הנזק הנפשי המשמעותי שנגרם מעבירות מין ואת הצורך בפעולות משפטיות חזקות כדי להגן על הקורבנות, במיוחד כאשר מדובר בקטינים. על המשיב נגזרו במקור 11 שנות מאסר, בהתחשב בגילו המתקדם. עם זאת, ערכאת הערעור סברה כי העונש אינו הולם בהתחשב בחומרת העבירות ובמשכן, שכללו התעללות שיטתית ומכוונת במשך שלוש שנים, תוך שימוש באיומים ובנשק כדי להשתיק את הקורבן. למרות שהמשיב הודה באופן חלקי בחקירתו במשטרה, הוא חזר בו מכך בהמשך המשפט, והיעדר חרטה אמיתית לא נתפס כגורם מקל. בעקבות זאת החליט בית המשפט להחמיר את עונש המאסר ל-13 שנים, מתוך הכרה בנזק העצום שנגרם לקורבן ובצורך בעונש שישקף את חומרת העבירה. כל השופטים הסכימו עם החלטה זו, כפי שקבע השופט א' פוגלמן ביום 27.2.2022.