ע"פ 450/77

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני משפטים נפרדים נגד אותו נאשם בגין עבירות בנייה. במשפט הראשון הואשם הנאשם באי ציות לצו בית משפט להפסקת עבודות הבנייה ברחוב קפריסין 10, בניגוד לסעיפים 239 ו-240 לחוק התכנון והבניה. במשפט השני הואשם בביצוע עבודות בסטייה ניכרת מהיתר בניה, בניגוד לסעיפים 145, 203(א)(10) ו-204(ב) לאותו חוק. הנאשם טען כי שני המשפטים עסקו באותו מעשה, והפעיל את העיקרון של "כבר הורשעתי" לפי סעיף 2 לחוק סדר הדין הפלילי. החלטת הרוב של בית המשפט המחוזי דחתה טענה זו, והובילה את הנתבע לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי הטענה של "כבר הורשעתי" נכשלת בשתי חזיתות. ראשית, קיים חוסר זהות בין המעשים הפיזיים המפורטים בשני סעיפי האישום: פעולות הבנייה, שטחי הגג ואזכור הצינורות באישום הראשון שאינו מופיע באישום השני. שנית, מרכיבי האקטוס ראוס בעבירות אינם זהים; בעוד ששני סעיפי האישום עוסקים בבנייה ללא היתר, המשפט הראשון מוסיף את אלמנט אי הציות לצו בית משפט, והשני, סטייה ניכרת מההיתר. בית המשפט הדגיש כי יש לבחון טענות אלה באופן פורמליסטי, ואישר את החלטת הרוב של בית המשפט המחוזי. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענה כי אין זה צודק להטריד את הנאשם בשני משפטים נפרדים. בית המשפט מתח ביקורת על חוסר התיאום בין רשויות התכנון השונות, אך בסופו של דבר הטיל על הנאשם את האחריות לכך שלא ביקש לאחד את המשפטים ונקט תכסיס מתוחכם כדי לנצל את המצב. עוד ציין בית המשפט כי אחד האישומים התבסס על צו ביזיון בית המשפט, שלפי כוונת המחוקק צריך להיות עבירה נפרדת. לפיכך, הערעור נדחה.