ע"פ 70856/99

תקציר

המערער הורשע בהעסקת תושב האזור שלא כדין לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל ונגזרו עליו עבודות שירות וקנס. הערעור על הכרעת הדין נסוב סביב הטענה כי כתב האישום הוגש ללא סמכות משום שהתובעת לא שקלה את הנסיבות הספציפיות להגשתו, והסתמכה רק על טעמים של מדיניות כללית שנרשמו לאחר הגשת כתב האישום. בית המשפט קבע כי אין לו סמכות לבטל את כתב האישום אלא בנסיבות מצומצמות שאינן רלוונטיות לכאן. עוד נקבע כי המילים "לפי חוק זה" בסעיף 12א מתייחסות לתושבים שנכנסו לישראל או שהו בה שלא כדין, מתוך הנחה הגיונית שעבודה בישראל משמעה בהכרח שהייה בישראל. גם שיקול הדעת של התביעה בהגשת כתב האישום נמצא סביר, בהיותו מבוסס על מדיניות תקפה ונסיבות ספציפיות. לפיכך נדחה הערעור על גזר הדין, אך העונש התקבל באופן חלקי, מה שהגדיל את הקנס והוחלף בתקופת המאסר במאסר על תנאי. בנוסף, ציין בית המשפט כי שגה בית משפט קמא בכך שקיים הליך ביניים לקביעת קבילות הודעתו של המערער במשטרה, אך אין בכך כדי להשפיע על התוצאה. השופט המר נתן את פסק הדין, שהוסכם עליו על ידי השופטים ברלינר וביזר.