ע"פ 1985/20

תקציר

בפסק הדין בעניינו של המערער אישר בית המשפט את ההחלטה המקורית ודחה את הערעור. הערעור התבסס במידה רבה על ערעור על הממצאים הקשורים לראיות DNA שהוצגו במשפט הראשוני. המערער לא הגיש השגות ספציפיות ומהותיות על הראיות, כגון הצבעה על טעויות פרוצדורליות או הצגת חוות דעת מומחה נגדי. הוא גם לא ערער על זיהוי דמו בזירת הפשע באמצעות הסבר חלופי מתקבל על הדעת במהלך חקירתו או עדותו. בית המשפט הדגיש את מהימנותן של ראיות DNA, תוך התייחסות להליכים המבוססים היטב המבטיחים את תקפותן, והדגיש כי הערכות פורנזיות וסטטיסטיות מבוצעות כראוי על ידי מומחים מוסמכים. בנוסף, בית המשפט מצא את הראיות המפלילות, לרבות תוצאות DNA, משכנעות יותר מכל התרחישים ההיפותטיים שהציע המערער, כגון הטענה שמישהו אחר, כמו אלכס, עשוי היה לבצע את הפשע כדי להפליל אותו. גם טענותיו של המערער בדבר מחדלי חקירה ומעורבות לכאורה של אחרים נדחו, שכן הן לא החלישו את הראיות העקרוניות נגדו. בית המשפט ראה את העונש הראשוני של חמש וחצי שנים כמקל, בהתחשב בחומרת העבירה, שכללה שוד אכזרי בקורבן בן 92. פסק הדין הדגיש את חומרת העבירות נגד קורבנות קשישים וקבע כי העונש תואם את אמות המידה המשפטיות לעבירות מסוג זה, ולכן המליץ שלא להקל עוד בעונש. לפיכך נדחה הערעור הן על גזר הדין והן על גזר הדין, בהסכמת כל השופטים.