עת"מ 1837/08

תקציר

העותר שכר נכס בתל אביב עם אחיו למשך שנה, מתוך כוונה להשתמש בו כמחסן ועסקי מזון. עם זאת, הם לא הצליחו לקבל רישיון מהעירייה להפעיל את העסק ובסופו של דבר פירקו את השותפות. העותר טען כי הודיע לעירייה פעמיים, בשנים 1999 ובשנת 2000, כי אינו מחזיק עוד בנכס. העירייה טענה מנגד כי לא קיבלה הודעות כאלה וכי הוא היה רשום כבעלים עד שנת 2003. העירייה תבעה את העותר ואת אחיו בגין אי תשלום ארנונה ובסופו של דבר זכתה בתביעה. העותר הוכרז כחייב מוגבל באמצעים, וענייניו אוחדו. בינתיים המשיכה העירייה לשלוח לעותר דרישות לתשלום ארנונה, מהן התעלם. העותר הגיש עתירה מנהלית להורות לעירייה להימנע מחיוב בארנונה בגין התקופה מאז שנת 1999 ולהפסיק את הליכי הגבייה המנהלית. בית המשפט קבע כי החלטת העירייה לשנות את שיטת הגבייה, בהתחשב במצבה הכלכלי של העותר, אינה סבירה. עוד נמצא כי העירייה לא קיבלה כל הודעה על הפסקת החזקה של העותר וכי הוא היה הבעלים בתקופה הרלוונטית. לפיכך, בית המשפט קיבל חלקית את העתירה, וקבע כי העירייה אינה יכולה לגבות את החוב בהליכים מנהליים, אך לא פוסקת הוצאות בשל החידוש בתיק.