עמ"נ 31675-01-24

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על רישיון ישיבה של נתין זר בישראל. בית המשפט מחליט כי יש לקבל את הערעור, תוך שהוא מאשר את החלטת המערערת (ככל הנראה ממשלת ישראל או משרד רלוונטי) לדחות את בקשת המשיב לישיבת קבע. על פי חוק הכניסה לישראל, השהייה מותנית בקבלת היתר, ולמערערת שיקול דעת רחב בקביעת מדיניותה ויישומה. בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בהחלטת המערערת, ומסכים כי שהותו ארוכת הטווח של המשיב בישראל, קשריו הסוציאליים וטעמיו ההומניטריים אינם מצדיקים קבלת מעמד בארץ. ההחלטה מבוססת על בחינה מעמיקה של העובדות והטענות ואינה פגומה. זאת ועוד, בית המשפט מבחין בין עניינו של המשיב לבין פסק דין קודם בעניין מנדל, אשר העניק מעמד של מטפל בישראל בשל נסיבות חריגות. בית המשפט מדגיש כי מנדל התבסס על עובדות ייחודיות ואין לראות בהן מחייבות. גם נסיבותיו של המשיב שונות באופן משמעותי, כאשר רמת הקרבה והקשר עם המשפחה חריגה הרבה פחות. פסק הדין מתייחס גם לאי שפיותו הנטענת של המערערת ואינו מוצא כל הצדקה בתביעה. המשיב, השוהה בישראל בסך הכל 30 שנה, נדרש לעזוב את הארץ עד ליום 1.4.2024, ונדרש לכסות את הוצאותיו של המערער.