ה"פ 18490-08-13

תקציר

המחלוקת נסובה סביב נכס שנמכר כבית משותף אך טרם נרשם ככזה. התובעים, בעלי הדירות בבית המשותף, תבעו את הבעלים המקורי (הנתבע מס' 1) ואת הנהלת הבית המשותף (הנתבע מס' 2) בטענה כי יש לראות בגג ובזכויות הבנייה רכוש משותף ולא למכור אותו באופן בלעדי לנתבעת מס' 3. עוד נטען, כי חדר המדרגות הוצמד שלא כדין לדירתו של נאשם 3 ללא ידיעתם. בית המשפט קבע כי עד לרישום הנכס כבית משותף, לבעלי הדירות יש זכויות משותפות על הבניין כולו, לרבות הגג וזכויות הבנייה, שאינן נחשבות לרכוש משותף. בהסכם המכר המקורי צוין במפורש כי הגג הוחרג מהרכוש המשותף, והתובעים, כממשיכי דרכו של הרוכש המקורי, מחויבים להסכם זה. הם אף העניקו לנתבע מס' 2 ייפוי כוח בלתי חוזר המסמיך אותם לבצע שינויים ברכוש המשותף, דבר התומך עוד יותר בעמדת הנתבעים. אשר לזכויות הבנייה, מצא בית המשפט כי הן נותרו אצל נתבעים 1 ו-2 והועברו כדין לנתבעת מס' 3. התובעים, שרכשו את דירתם לפני שהנכס נרשם כבית משותף, מעולם לא החזיקו בזכויות בנייה כלשהן. מהראיות עולה כי הנתבעים 1 ו-2 שמרו באופן עקבי על שליטה בזכויות אלה, ועל כן העברתם לנאשם 3 הייתה תקפה. בסוגיית חדר המדרגות, בית המשפט פירש את החוק הרלוונטי כך שניתן לחבר חדר מדרגות לדירות ספציפיות אם הוא משמש פיזית רק את אותם בעלי דירות ואינו פוגע בדיירים אחרים. בסיכומו של דבר, נדחו טענות התובעים, והם חויבו לשלם לנתבע 3 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, ואילו הנתבעים 1 ו-2 חויבו לשלם לתובעים סכום נמוך יותר.