פ"ה 18062-10-21

תקציר

פסק הדין דן בטענותיהם של שמונה מבקשים סעד כנגד פיטוריהם מתפקידם. המועמדים הועסקו בתפקידי רכזים ונבחרו גם לענפים שונים בארגון. הארגון לא בחר מחדש מועמדים 6 ו-7, ויחסי העבודה ביניהם הסתיימו. בית הדין החליט לדחות את טענות המבקשים 4 ו-8 בשל שיהוי משמעותי בהעלאת חששותיהם לאחר קבלת הודעות הפיטורים. הראיות שהוצגו לא הצדיקו מתן סעד אכיפה למבקשים 4 ו-8 בכל הנוגע למעמדם כשכירים שאינם תלויים בתפקידם הנבחר. גם טענותיהם של המבקשים 1, 3 ו-5 נדחו משום שלא הציגו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם, והם לא השתתפו בדיונים בעניין פיטוריהם. המבקש 2 לא התייצב לדיון שנקבע לו, ועל כן נדחו גם טענותיו. בית הדין מצא כי ייתכן ששיקולים פוליטיים השפיעו על פיטורי חלק מהמבקשים, דבר שהכתים את ההליך. עם זאת, המבקשים לא יכלו לטעון לניקיון כפיים, שכן גם שיקולים פוליטיים שיחקו תפקיד במינויים ובקידומם. אי הצגת תכנית ההתייעלות והשינוי המבני למבקש 1 זוהתה כפגם בהליך הפיטורים, אך אין בה כדי להצדיק מתן סעד אכיפה בשלב זה. גם הטענות לאפליה לא הוכחו. בהתחשב במכלול הנסיבות, קיבל בית המשפט באופן חלקי את הבקשה והורה למשיבה שלא לאייש את המשרות שמילאו המבקשים 1 עד 5 ו-8. למבקשים ניתנו 30 יום להודיע לבית המשפט אם בכוונתם לתקן את טענותיהם, והמשיב יכול היה לערער על ההחלטה בתוך 15 יום.