תא"ק 19008-08-16

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב הסכם הלוואה למשכנתא בין בנק לנתבע, קינן. קינן טען כי תביעת הבנק הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות, תוך ציון מספר מועדים שיכולים לשמש נקודת מוצא לחישוב תקופת ההתיישנות. השופט מצדד בבנק וקובע כי התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות, שכן המועד המאוחר ביותר האפשרי שבו הבנק יכול היה להחליט על החזר מיידי של ההלוואה היה 8 באוגוסט 2009, והתביעה הוגשה באוגוסט 2016 - הרבה בתוך מגבלת שבע השנים. בנוסף, השופט מצא כי קינן הטעה את הבנק באשר לטיבה האמיתי של עסקת המכר, והיווה התנהגות בלתי הולמת שהשעתה את תקופת ההתיישנות. השופט דחה גם את טענותיו של קינן בדבר שיהוי מצד הבנק בהגשת התביעה וחיובי הריבית, ולא מצא עילה סבירה להפחתת הפיצוי המוסכם. בהיעדר טענות נוספות המערערות על גובה החוב, פסק השופט לטובת הבנק והורה לקינן לשלם 424,410 שקל בתוספת ריבית, ושכר טרחת עורך דין ועו"ד בסך 74,412 שקל. השופט גם חייב את הבנק להפחית כל סכום שיתקבל ממקורות אחרים להחזר ההלוואה, ולהודיע לבא כוחו של קינן על כל הכספים שיתקבלו לטובת החוב בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. ההחלטה התקבלה ביום 13.4.2021, בהיעדרם של שני הצדדים.