ע"א 151/76

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה של נזק לרכב ליסינג ולערעור שבא בעקבותיו בעניין הריבית על סכום הפיצוי. המערערת טענה כי המשיב כבר קיבל סיפוק מלא משערוך הפיצוי בשל האינפלציה, ועל כן אין להיות זכאי לגבות ריבית על יתרת החוב. עם זאת, בית המשפט העליון דחה טענה זו בקובעו כי הרעיון העומד מאחורי גביית הריבית הוא איחור בלתי מוצדק בתשלום סכום הקרן, וחזקה על הנושה כי היה נהנה מהכסף אילו נפרע בהקדם. בית המשפט הכיר בהשפעת האינפלציה על ערך הכסף, אך הדגיש כי הירידה בכוח הקנייה אינה פוטרת את החייב מתשלום ריבית. הריבית, במקרה זה, משמשת כפיצוי על אובדן ההזדמנויות של הנושה ועל השיהוי הבלתי מוצדק. יתר על כן, בית המשפט הסביר כי קביעת הריבית היא תהליך אחיד ואינה תלויה אך ורק בירידת ערך הכסף. השער מושפע מגורמים שונים, לרבות מחירי האשראי בשוק והתנהלות הצדדים המעורבים. במקרה הספציפי הזה, התנהלותו של המערער, שהתאפיינה בהצגת עדות שקר, יכולה להצדיק ריבית גבוהה יותר. עם זאת, מאחר שעל הריבית לא הוגש ערעור בפני בית המשפט המחוזי, בית המשפט העליון לא פסק בה. השופטים הסכימו כי על המשיב לקבל ריבית על החוב, אך היו חלוקים בדעותיהם לגבי השיעור הראוי. מ"מ הנשיא זוסמן סבר כי יש להותיר את העניין לשיקול דעתו של השופט, ואילו השופט כהן הציע כי ככלל, שיעור הריבית לא יעלה על המקסימום הקבוע בחוק הריבית (שינוי שיעורים). בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערער חויב לשלם למשיב סך של 7,000 ליש"ט בצירוף ריבית.