בג"צ 8510/21

תקציר

השופט וילנר דחה את העתירה נגד פסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים מאוקטובר 2021, שדחה קודם לכן את בקשת העותר למשמורת על ילדיו. העותר, גרוש, ניסה לטעון כי יש להעביר את הילדים לטיפולו בשל מצבה הנפשי הרעוע של האם ואלימות לכאורה כלפי הילדים, אולם גורמים מקצועיים שמונו על ידי בית המשפט הפריכו את טענותיו. הן בית הדין השרעי והן בית הדין השרעי לערעורים פסקו נגד העותר, והשופט וילנר לא מצא עילה להתערב במקרה זה. ההחלטה התקבלה מבלי לשמוע את המשיבים, ומשכך לא נפסקו הוצאות. פסק דין זה מחזק את העיקרון לפיו בג"ץ אינו מתפקד כערכאת ערעור על החלטות של בתי דין דתיים, והתערבות בהחלטות כאלה היא נדירה, ומתרחשת רק במקרים קיצוניים של טעות משפטית, אי-צדק או חריגה מסמכות. במקרה זה, טענות העותר, שנשמעו ונדחו על ידי שתי ערכאות דתיות, נמצאו כניסיון לערער, והשופט וילנר הדגיש כי ממצאיו העובדתיים של בית הדין השרעי התבססו על חוות דעת מומחים, שבג"ץ אינו צריך לבטל. יתר על כן, פסק הדין מחזק את התפיסה כי אין להקל ראש בהחלטות משמורת, המבוססות על טובת הילד, במיוחד כאשר אין שינוי בנסיבות.