ע"א 53062-12-20

תקציר

פסק הדין דן בדחיית תביעה בשל מחדלים פרוצדורליים מצד המערערים. ההליך הראשון נדחה משום שהמערערים לא הגישו את ראיותיהם במועד, והחלטה זו הייתה מוצדקת מבחינה פרוצדורלית. בית המשפט מבהיר את ההבחנה בין שתי האמירות בפסק הדין הנוגעות להליכים עתידיים ולתשלום אגרות, ומשקלל את השפעתן על תקופת ההתיישנות. טענת ההתיישנות של המשיב תקפה, שכן המערערים הוזהרו מפני תוצאות מחדליהם, והמדינה רשאית להעלות טענה כזו במקרים המלווים בטענות הגנה נוספות. על פי פסקי דין קודמים, הוראות חוק הנזיקין האזרחי לעניין תקופת ההתיישנות הן ייחודיות וגוברות על ההוראות הכלליות של חוק ההתיישנות. בית המשפט אינו מוצא סיבה להאריך את תקופת ההתיישנות ורואה בחוק ההתיישנות הסדר פרוצדורלי, למרות כמה חריגים בדין הישראלי. דחיית תביעת המערערים נבעה מרשלנותם, ומאחר שהמדינה שילמה את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא. לפיכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות, ונייר הערך מוחזר למערערים.