תפ"ח 13696-11-14

תקציר

הנאשם הורשע בשני מקרים שונים של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין. העונש המקסימלי על עבירה זו הוא שבע שנות מאסר, כאשר המדינה מבקשת חמש וחצי שנים על כל מעשה במסגרת הסדר טיעון. על בית המשפט להחליט אם לקבל הצעה זו או להטיל עונש קל יותר. המעשים שביצע הנאשם תוארו כחמורים, מכוערים ומתועבים, שכללו תקיפה מינית שלא בהסכמה של שתי מתלוננות, תוך התעלמות מהתנגדותן וניצול עמדת הכוח שלו ואמונם. מעשים אלה השפילו קשות את הקורבנות ופגעו בשלמותם הגופנית והנפשית, בכבודם ובתחושת הביטחון שלהם. בית המשפט הגדיר את המעשים כנופלים בטווח החמור ביותר של עבירה מסוג זה, כאשר האישום הראשון חמור יותר מהשני. בקביעת העונש ההולם, שקל בית המשפט את התקדמותו הטיפולית של הנאשם, ומצא אותה חלקית ועדיין לא משכנעת. בעוד תכונותיו החיוביות של הנאשם, היעדר עבר פלילי, נסיבות משפחתיות והזמן שנחסך על ידי הודאתו באשמה הוכרו, חומרת העבירות שבוצעו הכבידה מאוד. בית המשפט החליט להטיל עונשים נפרדים על כל אירוע, בסך הכל 52 חודשי מאסר, כאשר 20 חודשי מאסר ירוצו במקביל ו-18 חודשים נוספים על תנאי. בנוסף, חויב הנאשם לשלם פיצויים לכל מתלוננת - 80 אלף שקל לראשון ו-50 אלף שקל לשני - וגזר הדין כלל המלצה לשילובו של הנאשם בתוכנית טיפולית לעברייני מין. השופטים הגיעו למסקנה כי בהתחשב בחומרת העבירות, גזר הדין שנגזר צריך לשמש כגורם מרתיע ולעשות צדק עם הקורבנות.