עת"מ 1283/03

תקציר

העותר, מר יוסף זיו, עלה לישראל בשנת 1951 והתגורר במשך מספר עשרות שנים בדירות דיור ציבורי שסופקו על ידי עמידר, חברה לאומית לשיכון עולים. לאחר גירושיו בשנת 1981 עזב מר זיו את דירת הדיור הציבורי שחלק עם גרושתו וילדיו ועבר לגור עם אחותו הנשואה. מר זיו טען כי המתין לדירה חלופית מעמידר בתקופה זו אך נקלע למצוקה רבה ללא פתרון דיור הולם. המחלוקת המהותית במקרה זה נסובה סביב חישוב ההנחה לה זכאי מר זיו ממחיר הרכישה של דירתו הנוכחית בדיור הציבורי. המשיבים, עמידר ומדינת ישראל/משרד הבינוי והשיכון, הכירו בתקופה בה התגורר מר זיו בדירתו הנוכחית, אך לא ששו להכיר בתקופות הקודמות בהן התגורר בדירות דיור ציבורי שונות. זאת, משום שבין השנים 1981 ל-1984 חל נתק בביתו של מר זיו, אשר לטענת המשיבים פסל אותו מלספור את אותן שנים מוקדמות לצורך הוותק שלו. בית המשפט בחן את הנסיבות בקפידה ומצא כי יש לראות את התקופה מהרגע בו עזב מר זיו את דירתו עקב גירושיו ועד שהוקצתה לו דירתו הנוכחית בשנת 1984 כתקופת המתנה. השופטת נימקה את החלטתה בכך שמצבו של מר זיו נותר ללא שינוי לאורך כל התקופה – הוא היה במצוקה וללא פתרון דיור הולם. זאת ועוד, לא הובאו ראיות או הסברים מצד המשיבים לשינוי כלשהו בנסיבותיו של מר זיו בתקופה זו. עם זאת, השופטת קבעה גם כי אין לספור את התקופה שבין השנים 1977 ל-1980, בה התגורר מר זיו בדירה בשכונת דקר וויתר על זכויותיו בה בעת הגירושין. עם זאת, יש להביא בחשבון את התקופות שבין 1963 ל-1970 ובין 1970 ל-1977, שבהן התגורר מר זיו בדירות דיור ציבורי שונות, לצורך חישוב ותק מגוריו. משכך, קיבל השופט באופן חלקי את העתירה, והורה למשיבים להכיר בתקופה שבין ספטמבר 1980 ליוני 1984 כתקופת המתנה ולכלול את תקופות מגוריו האמורות של מר זיו בדיור הציבורי לצורך חישוב ההנחה במחיר הרכישה. כמו כן חויבו המשיבים לשלם למר זיו הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.