עפ"ת 55112-01-23

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לדחות את הערעור לאחר ששקלה בכובד ראש את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים. השופטים אישרו את ממצאי הערכאה הפרוצדורלית, שכן לא מצאו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בהחלטות הערכאה הנמוכה יותר בעניינים עובדתיים ומהימנים. הכרעת הדין התבססה על ראיות מהימנות, לרבות עדויות השוטרים, ועל קביעתו של כבוד השופט קמא כי אופן נהיגתם של המערערים, יחד עם מאפייניהם החיצוניים והתנהגותם, מצדיקים חשד סביר כי נהגו תחת השפעת סמים או אלכוהול. כתב האישום מייחס למערערים נהיגה תחת השפעה בשל סירובם לעבור בדיקות, ומשכך, היעדר סמים במהלך החיפוש לא היה רלוונטי. בית המשפט הכיר בפגם בהסבר שניתן למערערים בדבר השלכות סירובם להיבדק, אך האירוע נמשך בתחנת המשטרה, שם גם לא שיתפו המערערים פעולה, דבר המצדיק את חזקת שכרותם. טענות המערערים כנגד הרשעתם בעבירות אחרות, כגון היעדר קשר עין, נדחו אף הן, שכן בית המשפט קיבל את עדותו של קצין המשטרה והמערערים בחרו שלא להעיד בבית המשפט. באשר לעונשים, הסכימו השופטים עם שיקוליו של בית משפט קמא ומצאו כי העונשים, לרבות פסילת חובה מלנהוג, ראויים ועומדים בהנחיות המדיניות המקובלות.