ע"ע 628/05

תקציר

הערעור הוא על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה את תביעתה של גב' חנה אוריאל למתן צו הצהרתי נגד המשיב, קרן הפנסיה העיקרית של עובדי ההסתדרות (קג"מ), בעניין חישוב הפנסיה שלה. המערערת טענה כי "שכרה הקובע" לתקופת הביטוח אצל קג"מ צריך להיות זהה לזה שנקבע בתקופת הביטוח שלה אצל מבטחים – המוסד לביטוח סוציאלי לעובדים, או לכל הפחות שווה לשכר המרבי לעובדים בדרג המינהלי האחיד. בית המשפט המחוזי קבע כי ק.ג.מ חישבה נכונה את השכר הקובע, ודחה את התביעה. הסוגיה העיקרית בערעור היא האם תקנה 9.ג.1 או תקנה 9.ד לתקנות להבטחת רציפות זכויות פנסיוניות חלה במקרה זה. תקנה 9.ג.1 קובעת כי אם שכרו הקובע של החבר בקרן המשלמת גבוה משכרו בקרן המשתתפת, השכר הקובע לתקופת החברות בקרן המשתתפת יהיה השכר המרבי למקצועו או דירוגו של החבר בקרן המשתתפת. תקנה 9.ד קובעת כי אם עובד הוא חבר בקרן המשתתפת על פי חוזה מיוחד, שכרו הקובע יהיה כאמור באותו חוזה. המערערת הייתה חברה בק.ג.מ כשכירה במשך כשנה וחצי, ולאחר מכן כחברה פרטית במשך כשבע שנים, במהלכן הייתה בחל"ת ושילמה בעצמה את מלוא סכום התגמול, בהתאם לשכרה האחרון כשכירה. לאחר מכן הצטרפה למבטחים עם תחילת עבודתה החדשה, ופרשה לגמלאות לאחר כ-17 שנה, כשהיא מקבלת פנסיה משתי הקרנות. קג"מ חישבה את שכרה הקובע - לתקופת החברות בקג"מ - על פי תקנה 9.ד, על פי שיטת הממוצעים, המביאה בחשבון את שכרה של המערערת בכל שנה מיום הצטרפותה לק.ג.מ. המערערת טענה כי תקנה 9.ג.1 חלה, וכי שכרה הקובע צריך להיות זהה לזה שנקבע על ידי מבטחים, הגבוה משמעותית מהחישוב של ק.ג.מ. בית הדין קבע, כי על תקופת הביטוח הראשונה – כאשר המערער היה עובד שכיר – חלה תקנה 9.ג.1. עם זאת, לגבי התקופה בה הייתה המערערת מבוטחת כחברה יחידה, חלה תקנה 9.ד. בית הדין הדגיש כי ביטוח כחבר יחיד שונה מביטוח כעובד, וכי כל פרשנות אחרת תוביל לכך שזכויותיה של המערערת יהיו טובות יותר מאשר אילו הייתה מבוטחת בקרן אחת, דבר שאינו סביר. זאת ועוד, פרשנותה של קג"מ לתקנה 9.ד נתמכת בלשון התקנה, בגרסתה הקודמת ובהוראות לפיהן היה מבוטח המערער. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי שכרה הקובע של המערערת בתקופת ביטוחה כחברה פרטית צריך להיות מחושב על פי תקנה 9.ד, ולא על פי שכרה הקובע במבטחים. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.